האם לדעתכם מתנהלת הטפה פוליטית בכיתות האוניברסיטה העברית? הנה מהלומה אגרסיבית, היישר מן השטח. באי קורס המבוא לפילוסופיה בקמפוס הר הצופים זכו כבר בשיעור הראשון לצפות בשני שקפים שבהם הובעה ביקורת אישית בוטה וישירה על שר הפנים והשר לביטחון הפנים, שמנעו את כניסתה לישראל של הנשיאה לשעבר של ארגון BDS, לארה אל־קאסם. המנה הוגשה כרגיל באריזה מלטפת, בהדגשת חשיבות הספקנות, וקריאת התיגר כנגד בעלי הכוח. עם זאת, בלי שום ניסיון של המרצה להסוות את ציפיותיו מהסטודנטים, כתב המורה לספקנות: "אני מקווה לצעדי מחאה נוספים ומקווה מאוד לראות גם אתכן/ם נוטלות/ים חלק במחאה זו".
המצגת כללה שורת קביעות השנויות במחלוקת פוליטית עזה בציבוריות הישראלית. הצגתן כאמיתות מוחלטות בפני סטודנטים היא עבירה אתית חמורה. החזקתה של אל־קאסם במעצר, כתב המרצה, היא "פגיעה חמורה ביכולת של אוניברסיטה לבצע את תפקידה"; היא "פגיעה אנושה בחופש הביטוי של גב' אל־קאסם, ולכן גם של כולנו", הוסיף, תוך התעלמות מהזכות הבסיסית של מדינה לקבוע מי יבוא בשעריה.
כדי לקבל את המידע הזה, לא נצרכתי למלשינון. פרופ' דוד אנוך ידע שלא יאונה לו כל רע אם יפרסם את המצגת המדוברת לעין כל, ואכן כך עשה ברשת אקדמיה־ישראל, שבה חברים אלפי אנשי אקדמיה מכלל המוסדות האוניברסיטאיים. לא תתפלאו לשמוע שלא פרצה שום שערורייה בין כותלי האוניברסיטה. אנוך יכול להניח בבטחה שסנאט האוניברסיטה העברית, שהצטרף לעתירתה של אל־קאסם נגד גירושה, לא ינקוט כנגדו צעדים על הצעד הפרובוקטיבי.
במכתב ששלח לחברי הסגל, הסביר רקטור האוניברסיטה העברית פרופ' ברק מדינה ש"האוניברסיטה היא מקום שאינו נרתע ממחלוקת, ושמח בריבוי קולות", ואילו מניעת כניסתה של אל־קאסם בשל דעותיה "מהווה איום על מה שמוסד האוניברסיטה מייצג". כמה חוסר מודעות נדרש מפרופ' מדינה להתעלם מכך שמכתבו ופעולותיו - המצדדים בריש גלי בצד אחד בוויכוח פוליטי אקטואלי - משדרים לסטודנטים בדיוק ההפך מהמסר שהוא מעוניין להעביר?
וזאת יש להבהיר: מניעת כניסתה של אל־קאסם לישראל לעת הזאת, היא פעולה שאפשר להעלות טיעונים מגוונים בזכותה או בגנותה, ואילו ההטפה הפוליטית הגלויה של מרצים המשדלים את תלמידיהם לאמץ את עמדתם בסוגיות פוליטיות, היא מצב בלתי נסבל. יתרה מזו, ההצצה שסיפק אנוך היא רק לשולי המאפליה. בליבה מצויים ועדות המינויים, התארים והפרסים; שם יכולים אנשים מסוגו של אנוך להמשיך באין מפריע לנצל את הטובין הציבוריים עתירי השמנת שהופקדו בידם לקידום ציני של עמדותיהם הפוליטיות.
בדיוק מסיבה זו אסור להרפות מהמאמץ לקביעת קוד אתי למרצים במוסדות להשכלה גבוהה. לא כזה שיגביל את החופש האקדמי, אלא כזה שיאפשר לסטודנטים צעירים חופש ממשטרת המחשבות של מרצים כופים ונצלנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו