משהו רע עובר על השמאל העולמי. מין תופעה מתעתעת, הגורמת למתבונן מהצד לגרד את הפדחת במבוכה ולתהות: "איך זה יכול להיות?" רק בשבוע שעבר נפגש המוזיקאי המצליח קניה ווסט עם הנשיא טראמפ כדי להביע את תמיכתו. ימים ספורים אחר כך התנהל פאנל דמוקרטי מכובד ברשת CNN שבו כונה ווסט "כושי", ברמיזה עבה לעברם של השחורים כעבדים.
צריך היה לשפשף את העיניים: ברשת מכובדת המזוהה עם ערכי השמאל, מכונה רפובליקני תומך טראמפ "כושי עם מנטליות של עבד". באווירת התקינות הפוליטית באמריקה, שבה עלבון נחשב לחטא בממדים תנ"כיים, הביטוי "כושי" הוא המוקצה מכולם. אותם אנשים שתובעים להוקיע לאלתר את מי שהעז לבטא את המילה האסורה בציבור, משתמשים בה לפתע באולפנם הממוזג.
כדי להבין את הסתירה העמוקה, יש לרדת לשורשי תפיסת העולם בשמאל העכשווי. מרטין לותר קינג חלם על חברה שבה כל אדם ייהנה משוויון ללא הבדלי דת, גזע ומין. יורשיו, לעומת זאת, הופכים את הקערה על פיה: אדם שחור חייב להתנגד לטראמפ אך ורק בשל צבע עורו; אם לא יעשה זאת, מותר לביישו ברבים, ולהזכיר לו שהוא לא יותר מ"כושי" שטרם השתחרר מכבלי העבדות. נכון, זה נוגד את ערכי התקינות הפוליטית. אבל התקינות הפוליטית איננה ערך של ממש, אלא מכשיר לסתימת פיות. עמדת השבט מכתיבה הכל, לא הערכים.
הליברליזם המסורתי של המילניום הקודם מת, ועל חורבותיו קמה המפלצת הפרוגרסיבית: כל מה שחשוב זה צבע העור, המגדר, הגזע והדת. כך מצליח השמאל הליברלי, שכוחו הולך ונחלש בארה"ב, באירופה וגם בישראל, לשמר את שארית מעמדו.
בדומה לשחורים, גם הנשים מחויבות להתפקד לשמאל באופן מגזרי, וגם מהן ניטלה הזכות לחשיבה עצמאית או ביקורתית. בשבוע שעבר פרסמה הפובליציסטית נוה דרומי מאמר ב"הארץ", תחת הכותרת "אני טראמפיסטית גאה". והנה, בתוך זמן קצר זכתה למאמר תגובה מצד הפרשן חמי שלו, שהבהיר לה ("הסגביר", בז'רגון הליברלי) שאישה אינה יכולה לתמוך בטראמפ, כי זה מנוגד לעקרונות הפמיניזם.
בארה"ב התופעה חמורה אף יותר. השחקנית היהודייה מים ביאליק הצהירה שהיא ציונית, ובתוך דקות ספורות הוקעה על ידי ארגוני נשים שטענו שאי אפשר להיות גם פמיניסטית וגם ציונית.
זו אפוא תפיסת השמאל העכשווי: נשים, שחורים ולהט"בים מחויבים להזדהות עם ערכי השמאל, בגלל השתייכותם לקבוצות מוחלשות שרק השמאל דואג להן. אלא שאותו שמאל מפקיע מאותן "קבוצות מוחלשות" את הזכות לחשיבה עצמאית או לחופש ביטוי, ובכך חותר למעשה תחת מטרותיו המוצהרות.
השמאל הפרוגרסיבי יזכיר לנשים שהן נטולות כישורי חשיבה תבונית ויבהיר לשחורים שהם עדיין עבדים בעומק תודעתם, אם רק יעיזו להביע עמדה החורגת מהמותר. בפוליטיקת הזהויות של השמאל, מהותו של אדם היא צבע עורו, מינו ודתו. כך יוצא שמי שמאשימים השכם והערב את שאר העולם בגזענות, מונעים מתפיסת עולם גזענית לא פחות. אולי אף יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
