במשך שנים היתה לשכת עורכי הדין שמורת טבע מוגנת. איש לא התעניין בנעשה בה, כתבי משפט - שרבים מהם נהנו מ"פינוקים" ומשדרוגים שונים בכנסי הלשכה - שמרו על שתיקה, ומבנה הכוח המעוות שהיא מייצגת נתפס כחלק טבעי ממערכת המשפט הישראלית. יו"ר הלשכה, עו"ד אפי נוה, מגלם את השיא הגרוטסקי של בעיות מבניות אלה, ורבות מפעולותיו היו ראויות לגינוי זמן רב לפני שנוספה להם ההסתבכות הרומנטית.
הלשכה - שנהנית משום מה ממעמד סטטוטורי בחוק - נושאת בשני תפקידים מרכזיים: הראשון, רגולציה על מקצוע עריכת הדין - שבמסגרתה היא משמשת גילדה המופקדת על שער הכניסה למקצוע ועל האתיקה של החברים בו. בכובעה השני היא מייצגת את עורכי הדין במוסדות השלטון ומשמשת השדולה המשרתת את אינטרס חבריה, וחמור יותר: הגוף המשתתף בהליכי קבלת החלטות במינוי שופטים והיועץ המשפטי לממשלה.
זהו מתכון לשחיתות. בכל אחד מתפקידיה מצויה לשכת עורכי הדין בניגוד עניינים חריף. השימוש בכוחה המונופוליסטי כדי למנוע תחרות הוא שחיתות מוסדית, אפילו שהדבר נעשה בכפוף לחוק. בתחום זה "הצטיין" אפי נוה: אחד הדגלים המרכזיים שהניף עם היבחרו לראשות הלשכה, היה צמצום "הצפת המקצוע" באמצעות בלימת כניסתם של עורכי דין חדשים ללשכה. הוא הצליח בכך: שיעור המתמחים שעברו את בחינות הלשכה צנח באופן חד מכ־70 אחוזים ב־2014 ל־32 אחוזים בלבד בבחינה האחרונה.
גם תפקיד המפתח שממלאת הלשכה במינוי ובקידום של שופטים הוא ניגוד עניינים חמור, שכן מכל הציבור, לעורכי דין יש אינטרס ישיר ובלעדי בקביעת זהותם של השופטים. נוה לא הסתפק בתפקיד יו"ר לשכת עורכי הדין, ולפני כשנה התמנה גם לאחד מנציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים. ב"בחירות" שהתקיימו לתפקיד - לא התמודד מולו איש.
אמחיש את הבעיה: בבקשת חופש מידע שפרסמתי לפני כשנה ב"ישראל היום", נחשף כי משרדו של נוה מנהל לא פחות מ־1,111 תיקים פתוחים. בשל כך מנוע נוה מלהופיע לפני כ־55 שופטים. אבל האם העובדה שעורך דין אחר ממשרדו מופיע במקומו, לא עשויה לפגוע בשיקול דעתו של השופט? גם אם כולם צדיקים גמורים (והם לא) - ניגוד העניינים זועק לשמיים.
לשכת עורכי הדין גם מעניקה לראשיה מקפצה יעילה לפוליטיקה. בשבתה כ"לובי" מקצועי, לנציגי הלשכה יש גישה מיוחדת למחוקקים, למשרדי הממשלה ולוועדות הכנסת. וגם כאן הלך נוה עד הסוף. ב־2016 הקימה הלשכה משרד קבוע בכנסת, שעובדיו הרחיבו את טווח השפעתם בשלל נימוקים אידיאולוגיים ו"חברתיים".
וטרם הזכרנו את אחד המהלכים הראשונים שיזם נוה, שחשפתי בשעתו באתר "מידה": "דיל" עם שרת המשפטים איילת שקד, שמהותו ויתור מצד השרה על יישום רפורמת פרוקצ'יה שנועדה להחליש ולבזר את הלשכה, תמורת הצבעה של נציגי הלשכה עבור מועמדיה של שקד בוועדה לבחירת שופטים והיועמ"ש. בחסות ה"דיל", יצר לעצמו נוה בסיס כוח נוסף, הפעם בממשלה.
נוה - ש"ערק" משורות הימין בלשכת עורכי הדין וחבר לשמאל הקיצוני בה, שבר חזרה ימינה. המהלך הצליח: השרה שקד מגינה על נוה כמעט בכל הזדמנות, ואפילו כעת, בהסתבכותו האחרונה, היא מתבטאת בזהירות רבה.
אפי נוה לא המציא דבר; זו השחיתות המוסדית המובנית שמאפשרת פורענות. הוא פשוט עושה הכל בגדול, וללא בושה.
אז איפה היו כולם כשאפי נוה נטרל את הלשכה בצעדיו נגד היו"ר הקודם, ברזילי? איפה הם היו כשהוא כרת ברית עם שקד ומנע את רפורמת פרוקצ'יה? כשמינה עצמו לוועדה לבחירת שופטים? כשפגע אנושות באלפי סטודנטים למשפטים?
לצערי, התשובות ידועות: חלק התפנקו בכנסי הלשכה, כלי תקשורת רבים התפרנסו מפרסומיה, ואחרים פשוט לא התעניינו. וזה מה שעצוב יותר מכל: אם אפי לא היה מסתבך בפרשייה צהובה בעלת אופי רכילותי, לאיש לא היה אכפת עד עכשיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו