חוזר התשלומים, שיקבלו הוריהם של שני מיליון תלמידי בתי הספר בעוד כשבוע, משקף נאמנה את חולשת הזמן בהנהגת משרד החינוך ואת ציבור ההורים, החסר מסר ואמירה ברורים.
לחצי הזמן והרצון להגיע לפיקוח ולאחידות בתשלומי ההורים - למה שעדיין מוגדר כחוק־חינוך־חובה־חינם - גרמו לכך שתשלומי העשירון העליון והעשירון התחתון נמצאים על מכנה משותף של תשלום אחיד. למבוססים זה תשלום נמוך, לחלשים כלכלית זה תשלום גבוה. בעקבות לחצים של ועדי הורים וחברי כנסת לצקת משמעות למושג "חינוך חינם", קבע משרד החינוך חוזר תשלומים אחיד לפעולות החינוכיות בבתי הספר, ואגב כך העביר את תפוח האדמה הלוהט ממנו הלאה. הוא אף הגדיל לעשות וקבע שכל התשלומים, למעט ביטוח תאונות אישיות בסך 49 שקלים, יהיו רשות.
בהוראה הועבר מסר ברור: הורה רשאי להחליט אם ילדו ייצא לסיור לימודי; יצפה בהופעת מחול; ישמע הרצאה של סופרת; ייצא לטיול שנתי; או ישתתף בתוכנית להעשרה מוזיקלית. זו משמעות הרשות. לא זו בלבד שההחלטה מחשקת את שגרת העבודה של בית הספר, אלא שמשרד החינוך מציע שכל הורה יאשר בכתב את הסעיפים שבעבורם יבחר לשלם ועל מה יבחר לוותר. מהלך זה, נאמר בחוזר שהגיע למוסדות החינוך, "יאפשר למנהלים לתכנן מראש את התקציב לקיום הפעילויות ולשקול את האפשרות להוצאת התוכנית אל הפועל".
ההנחיה הזו הרסנית ככל שהיא נוגעת להתנהלות בתי הספר ולתכנון ולבנייה של תוכנית עבודה. בתי ספר לא יכולים ולא מסוגלים להתמודד עם כל הורה (ולעיתים גם עם שני הורים פרודים החלוקים בדעתם) ועם הבחירות האישיות של כל ילד וילד. אי אפשר שכל הורה ידרוש תוכנית אישית לצריכת שירותי החינוך שנבנו לכלל תלמידי בית הספר, וינהל על כך משא ומתן עם הצוות החינוכי. אי אפשר שתסופק לו תוכנית אישית חלופית שמשתתפים בה תלמידים אחרים. זו הוראה מופרכת המנותקת מהבנה של עבודת בתי הספר.
חמור מכך, יש הורים המנצלים את הלקונה שבה לוקה משרד החינוך ובאופן עקרוני מסרבים לשלם. הם גם דורשים כי בית הספר ישלב את ילדיהם בכל הפעילויות החינוכיות. משרד החינוך מבחינתו לא מגבה את מנהלי בתי הספר הרוצים לנהוג בהגינות כלפי כולם, ולא משפה את מוסדותיו בכסף בעבור הורים סרבנים. נוצר מצב שבו מוסדות החינוך מטולטלים על פני מים סוערים; בין הורים סרבנים וכאלה שקשה להם, ובין ההוראה לשלבם מבלי לתקצבם. כך מועבר מסר רע מאוד לאלה שמשלמים ולאלה שלא.
חוזר התשלומים הוא מלאכת מחשבת להכשלת מנהלים ובתי ספר בתפקידם; הוא יוצר אי שקט ומסרבל את עבודת בתי הספר. הרעיון להתרחק מאחריות ולהעבירה הלאה הוא דוגמה חינוכית רעה הפוגעת בתכנון השנתי. מורים הופכים להיות גובים, מנהלים נעשים לבלרים, והורים מבינים שבעת הזאת איש הטוב בעיניו יעשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו