בעקבות מאורעות ואדי סאליב בחיפה, הסביר דוד בן הרוש ז"ל את הרקע לפרוץ העימותים בין העולים במחנה הקליטה בקפריסין בדרכם לארץ ישראל: "אחרי חודש ימים שהיינו שם ראינו פתאום על תורן אחד דגל אדום על דגל ישראל. אז לא הבדלנו אם זה דגל פועלים או דגל קומוניסטי. ולא הבנו לשם מה הדגל האדום על הדגל הישראלי, וזה שהכאיב לנו..." בן הרוש נזכר בצער בניסיון לגנוב את ליבם של העולים באמצעות הנפת הדגל האדום, הסוציאליסטי, מעל דגל ישראל, שסימל עבורם את תרבותם היהודית.
נזכרתי בכך בסוף השבוע, כשקראתי את מאמרו של העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, דניאל בן סימון, בעיתון "הארץ". תחת הכותרת המתריסה, "חוק הלאום - שנאה עצמית של ליכודניקים מזרחים", ניסה בן סימון להסביר שחברי הכנסת של הליכוד אשר תמכו בחוק הלאום, פעלו בניגוד למורשת ולתרבות של ארץ מוצאם.
קצפו העיקרי של בן סימון יצא על חברי הכנסת של הליכוד ממוצא מרוקאי: אמיר אוחנה, דוד ביטן, דודי אמסלם, מיקי זוהר, אורן חזן ומירי רגב. מפריע לו שהם שונים ממנו. הוא סוציאליסט, שוחר שלום, מתון, ושלם עם התרבות שהביא מבית הוריו. הם, לעומת זאת, נטולי השקפת עולם. הם מכרו את מצפונם כשקפצו לזרועות הליכודניקים האשכנזים, ובגדו במורשתם רק כדי להתקרב לשררה ולכוח. הם "הסתפחו לגל הלאומני במפלגתם", כדבריו, והקצינו עד כדי תמיכה בחוק הלאום, שמסמל תיעוב לתרבות ולשפה הערבית, התרבות שאותה הם והוריהם "הביאו מהבית".
בן סימון ממחזר את הדימוי הסטריאוטיפי השחוק של המזרחים, כעדר צייתנים המתמסרים לגבירים האשכנזים בעלי הכוח. הוא איננו מעלה על הדעת את האפשרות שמדובר בבני אדם תבוניים, המזדהים בהכרה צלולה עם התנועה שאליה הם משתייכים, ובוחרים באופן מושכל את ביתם הפוליטי.
"בחסות קנאי הליכוד האשכנזים ושאר מפלגות הימין", מאשים בן סימון, "הרימו חברי הליכוד ממוצא צפון־אפריקאי יד נגד תרבותם ומורשתם והערכים שהביאו ממולדתם הישנה". האומנם?
לאיזו מולדת התגעגעו הוריי והורי חבריי הרבים, אשר עלו ממרוקו, ואף אני בהם? אל הארץ היחידה שאת אדמתה נושקים. תתפלא לשמוע, דניאל, שגם האשכנזים ערגו אל ארץ זו, וגם הם חלמו לדבר בה בעברית, ולטפח בה את תרבותם ומורשתם. זוהי המורשת ההומניסטית של הציונות, ואותה הביאו חברי הכנסת המזרחים לידי ביטוי בהצבעתם.
לא עדר ולא בוגדים, בן סימון, כי אם נבחרת משכילה, היודעת לתבוע בראש מורם ולפעול ללא רגשי נחיתות. הם ובוחריהם מבחינים היטב בין קלקלתה של השיטה הסוציאליסטית, שהותירה עוני מחפיר, לבין כלכלה חופשית, המביאה שגשוג ליושבי הארץ. הם ובוחריהם מונעים מהזדהות ומשותפות לשינוי החברתי והתרבותי, ולפיתוח הכלכלי העצום שהתחולל כאן בעשורים האחרונים.
הניסיון המתנשא להסביר לי ולחבריי, בכל פעם מחדש, מהי הדרך הפוליטית הנכונה, תוך כדי הפגנת בוז ליכולת החשיבה העצמאית שלנו, הוא אבן נגף בהבנת חטאיה ההיסטוריים והנוכחיים של תנועת העבודה, מההתנשאות על עולי המזרח, ועד ההשתרכות התמוהה אחרי זרמים אנטי־ציוניים. מסכת השקרים והקלישאות הזו מרימה שוב את ראשה, והפעם תחת קולמוסו של בן סימון. אז מי כאן שטוף שנאה עצמית למזרחיותו?
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
