למרות הבדלי הגרסאות בין ישראל וסוריה באשר למיקומו המדויק של מטוס הסוחוי, בעת שנפגע מטילי הפטריוט, והתעקשות דמשק כי לא התקרב כלל לאזור החיץ ברמת הגולן - נראה כי גם בישראל נוטים להעריך, בדיעבד, שלא התכוון לתקוף בשטחנו.
אלא מה? בימים שבהם איראן עדיין מנסה לסגור חשבון עם ישראל על התקיפות בסוריה ובשעה שמטוס עוין ממריא מבסיס טי־4, שמאויש בחלקו על ידי איראנים, וטס במהירות לכיוון ישראל - מפעילי סוללת הנ"מ אינם יכולים, ובצדק, ליטול סיכונים, לא כל שכן אחרי שאזהרות הועברו בקשר.
וגם העובדה שבימים האחרונים יש הרבה מאוד גיחות הפצצה של מטוסים סוריים ורוסיים מעברו השני של הגבול במאמץ לסיים במהירות את הכרעת המורדים בדרום מערב סוריה איננה מתירה להקל ראש בסכנה האפשרית.
יחד עם זה, ברור לכל שהקריסה המהירה של כפרי מחוז דרעא בשבועות האחרונים וההתקרבות המהירה של הצבא הסורי אל הגבול עם ישראל בגולן, הגבירה לאין ערוך את הדריכות בצה"ל והעלתה מאוד את מפלס המתח בירושלים. בקצב הנוכחי אחרי נפילת דרעא, כניעת מחוז קוניטרה, הנושק ממש לקו הגבול היא שאלה של ימים או שבועות בודדים.
עמדת ישראל בכל הקשור לחזרת הצבא הסורי אל רמת הגולן הובהרה בצורה חד משמעית לכל הצדדים המעורבים לאמור: קיום קפדני של הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974 וחוסר סובלנות מוחלט כלפי כל הפרה. הפלת המטוס הסורי אתמול יכולה, בהקשר זה, לשמש גם תזכורת לנחישות הישראלית לשמר בכל מחיר את הקווים האדומים בגולן.
העניין הוא בכך שגם אם יקפיד צבא סוריה לכבד את הסכם הפרדת הכוחות - בעייתה העיקרית של ישראל היתה ונשארה הנוכחות האיראנית בסוריה. גורם רוסי רשמי הכחיש אמנם אמש כי ישראל דחתה את הצעת רוסיה להרחיק את האיראנים 100 קילומטרים מן הגבול עם ישראל, אבל כולם מבינים שהצעה זו איננה מספקת: היא תאפשר לאיראנים להמשיך להתבסס בסוריה, לחתור להציב טילים ארוכי טווח בשטחה, והיא לא תמנע מגורמים פרו איראניים - אנשי חיזבאללה ומיליציות שיעיות - להיטמע בקרב הצבא הסורי ולהתייצב מעברה השני של גדר הגבול.
נכון שפוטין איננו מאוהב בחמינאי, אבל הרוסים, לפי שעה, אינם מגלים נכונות להתעמת עם האירנים ולדרוש את הסתלקותם המלאה מסוריה. בנסיבות הללו המחויבות שנטלה על עצמה ישראל להרחיק את איראן מסוריה איננה פשוטה ואיננה קלה לביצוע. עיתון במפרץ הפרסי בעל גישה טובה למקורות ישראליים כתב אתמול שצה"ל נערך להפציץ מעברי גבול בין איראן לעיראק ובין עיראק לסוריה כדי לשבש את "הנתיב היבשתי" של העברת נשק מאירן לסוריה. מלאכה קשה, מסוכנת ותובענית מאוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו