לפני כחודש זכה המחזמר "ביקור התזמורת" בעשרה פרסי טוני אמריקניים. המחזמר מבוסס על סרטו של הבמאי הישראלי ערן קולירין, המספר על תזמורת משטרה מצרית המוזמנת לנגן בטקס הפתיחה של מרכז לתרבות ערבית בפתח תקווה, ובטעות מגיעה לעיירת פיתוח נידחת בדרום בשם "בית התקווה". במהלך שהותה בעיירה מתפתחים בין הנגנים לתושבי המקום יחסים מיוחדים. כוכבי הסרט היו השחקנים רונית אלקבץ ז"ל ויבדל"א ששון גבאי.
עשרה פרסי טוני הם הישג בלתי רגיל, בעיקר למחזמר קטן וצנוע שרחוק מאוד ממחזות זמר אחרים העולים בברודוויי. כאן לא מדובר בדמויות של דיסני ובפירוטכניקה, אלא בסיפור אנושי, קטן. עד כה צפו עשרות אלפי אנשים בסיפור הכל כך ישראלי הזה. החל מהשבוע שעבר אפשר לצפות בששון גבאי עצמו, שהחליף את השחקן טוני שלהוב בתפקיד תאופיק, מנצח התזמורת. ערב־ערב בניו יורק רואים את פניה היפות של ישראל. ישראל של תרבות, אמנות ויצירה מקורית, כפי ששום משרד הסברה לא יצליח להראות באירוע יקר בטיימס סקוור.
כש"ביקור התזמורת" עלה לראשונה בברודוויי, רכשו קונסול ישראל בניו יורק דני דיין והשגריר באו"ם דני דנון מאות כרטיסים וחילקו לשגרירים, לעיתונאים ולמובילי דעת קהל בניו יורק. הם הבינו שתרבות ואמנות הן השגרירות הכי טובות שיש. כשמדינה רוצה לספר לעולם על עצמה, די בגל גדות אחת שמתארחת בתוכניתו של ג'ימי פאלון ונותנת לו לטעום שוקולד פרה; ישראלית אחת יפה, אינטליגנטית ומלאת חן, שעושה מה שלא יעשו מיליוני שקלים שנשפכו בעולם על חגיגות ה־70.
אלה לא רק גל גדות או ששון גבאי; זה גם דויד גרוסמן שזכה בפרס מאן בוקר על "סוס אחד נכנס לבר", שהוא קפסולת כאב מרוכזת עם עצב ורגישות מדויקים שאין להם סוף; זאת סדרת הטלוויזיה "פאודה" שמציגה טוב ורע אצל שני הצדדים, ישראלים ופלשתינים; זה שמוליק מעוז שסרטו "פוקסטרוט" לא "מוציא את דיבתה של ישראל רעה" כדברי השרה רגב, אלא מראה לעולם איזו יצירתיות פיוטית יכולה לייצר מדינה קטנה, שנמצאת במצב מלחמה תמידי.
שום סרט, הצגה או ספר לא ישכיחו מהעולם את עזה והגדה. ברור ששום יצירה ישראלית, טובה וחזקה ככל שתהיה, לא תגרום לעולם להתייצב לצד ישראל ולהצדיע לשליטתה בעם אחר. אבל אם כבר רוצים להראות עוד פן חיובי שלנו, כדאי להשקיע את הכסף בעזרה ובתמיכה רבות ביצירה ישראלית בעולם. יצירה כפי שיוצריה יוצרים אותה, לא כזאת שמקבלת טקסטים ממשרדי התרבות, ההסברה או התפוצות. מדינה חזקה, שבטוחה בעצמה ובצדקת דרכה, לא רק שיכולה להתמודד - אלא חייבת לחשוף יצירה ביקורתית. זאת ההוכחה לכך שאנחנו מי שאנחנו מעידים על עצמנו: דמוקרטיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו