אובססיה. אין דרך אחרת להגדיר את צורת ההתייחסות בשמאל הישראלי ובעיקר בתקשורת לרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו. כדי להשמיץ את הגברת נתניהו לא צריך סיפור, לא צריך מידע, לא צריך אפילו עמדה מנומקת ורצינית; מספיקה ספקולציה בלתי מבוססת, מופרכת כמעט, והנה יש לנו אייטם פותח, מובלט וכותרת משמיצה.
הנה, למשל, הסיפור הטרי של הבקשה לרכישת רכב ממוגן עבור רעיית ראש הממשלה. משפחת נתניהו אינה קובעת את סידורי האבטחה שלה. את ראש הממשלה מאבטחת יחידת "מגן", ואמות המידה נקבעות בידי ועדה חיצונית. זה לא סוד; כל מי שמצוי בנושאים הללו מכיר את העובדות. זה לא הפריע ל"סיפור" עיתונאי מופרך כל כך לצמוח לממדים חסרי פרופורציה.
משרד ראש הממשלה העביר לחשב הכללי באוצר בקשה לרכוש עבור רעיית ראש הממשלה רכב ממוגן ירי. בשלב זה קיימות שתי אפשרויות: או שמדובר באחת מדרישות האבטחה שגובשו בידי הדרגים המקצועיים במשרד האוצר, או שחשקה נפשה של הרעיה לנסוע במכונית גדולה ומרשימה, ולצורך כך ביקשה רכב ממוגן.
הידיעה הגיעה לעיתון "הארץ", שם לא טרחו לברר אם מדובר בידיעה חשובה או סתמית שראויה אולי למדור הרכילות. במקום זאת בחרו לפרסם את הידיעה בתוספת המשפט המיתמם הבא: "לא ידוע אם הבקשה הגיעה מנתניהו עצמה, או שמדובר ביוזמה של אגף האבטחה במשרד ראש הממשלה". במילים אחרות: אין לנו שמץ של מושג אם יש לנו סקופ או ידיעה חסרת כל ערך, ובכל זאת בחרנו לפרסם אותה. למה? התשובה אינה מגיעה ממחוזות ההיגיון, אלא קשורה באותה אובססיה לעיל. 20 השנים האחרונות לימדו, שאין מעשה שאינו כשר בדרך להשחרת דמותם של בני משפחת נתניהו; במיוחד דמותה של שרה נתניהו.
בכל זאת, מה עומד מאחורי האובססיה? בחלקה, מדובר בקושי של רבים בשמאל להתמודד עם חילופי האליטות. המהפך האמיתי בישראל לא אירע ב־1977. הסכר אמנם נפרץ אז, כאשר הליכוד בראשות בגין עלה לראשונה לשלטון, אולם כעבור כשבע שנים בסך הכל חזר לראשות הממשלה שמעון פרס ממפלגת העבודה, בראש ממשלת הרוטציה. יצחק שמיר מונה לראש הממשלה ב־1986, ושש שנים בלבד מאוחר יותר פינה את כיסאו לטובת יו"ר העבודה יצחק רבין.
ב־96' חזר הליכוד לשלטון למשך שלוש שנים קצרות, עד לניצחונו של ברק, ובין 2001 ל־2006 שוב חזר הימין לשלטון (תקופה שסופה העגום היה תוכנית ההתנתקות). כהונת נתניהו הנוכחית, שנמשכת כבר יותר מתשע שנים וסופה לא נראה, מייצרת לראשונה רצף שלטוני ימני אמיתי, משהו שמתחיל להשתוות ל־29 שנות שלטון מפא"י בראשית ימי המדינה. נתניהו הוא ראש הממשלה עם הכהונה הרצופה הארוכה ביותר בתולדות המדינה. מאז מהפך 2009, השמאל הולך ומאבד תקווה, וככל שחולף הזמן, כך הקושי רק מחריף. הפגיעה באשת ראש הממשלה מבטאת תסכול על חוסר היעילות שבניסיונות לפגוע בראש הממשלה עצמו.
וישנו גם תסכול אישי משרה נתניהו. היו בשמאל כאלה שקיוו, שרעיית ראש הממשלה תדחף את נתניהו לזרועותיו האידיאולוגיות של השמאל, אם לא מייד, אז עם הזמן (מקרה אולמרט). אבל דומה ששרה נתניהו מציגה עמוד שדרה אידיאולוגי איתן, מה שמוסיף שמן למדורת האובססיה כלפיה וכלפי בני משפחתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו