"עכשיו קחו את הזמן, חבקו את הילד, תיהנו מכל רגע. יש לכם כל הסיבות בעולם להיות גאים בו. ברוך השב הביתה, אלאור". מילים אלה בהן סיים שרון גל את מאמרו בעיתון זה, מטעות ושגויות, ואין סיבה שמשפחת אזריה תשמע אותן בתקשורת, ממי שליווה אותם לאורך התקופה הקשה.
קבלת הפנים החגיגית, יכולה להתקבל על הדעת ביחס לבני משפחה הרוצים לראות את בנם לידם, ולא בבית האסורים. אך להצהיר, שיש להם כל הסיבות בעולם להיות גאים בו, זה עיוות של אירוע טרגי מורכב. למשפחת אזריה אין סיבה להיות גאה במעשיו, ואני מניח שלא לכך חינכו את בנם, שהרג מחבל מנוטרל, נמצא אשם ונכלא לשנה וחצי.
מצער שבדבריו, גל יוצר רושם כי אזריה נשפט מבלי שדבריו נשמעו, מבלי שיכול היה להציג את גרסתו, תוך שהוא רומז על רדיפה של משפחה מזרחית, מוחלשת, מרמלה, במשפט לא צודק, שנוהל ע"י עורך דין שגויס במיוחד למשימה. יש בזה משום פטרונות והתנשאות.
הנה משפט הסיכום של בית המשפט: ''כאמור, ירה הנאשם במחבל שהיה שרוע על הכביש במשך דקות ספורות... הירי בו לא נעשה על מנת לקדם את פני הסכנה. כפי שקבענו, הירי בוצע משום ש'מגיע לו למות' ".
הייתי מצפה להתייחסות מכובדת לתהליך ההוגן שאזריה עבר, ולא לנסות להציגו כמקרה ניצחון של ''בצלם'', ארגוני השמאל ו''התקשורת הממוסדת'', כפי שמכנה אותה. והרי גל עצמו הוא חלק מהתקשורת.
לא היה זה המקרה היחיד של ברכה פומבית לאלאור אזריה כאילו היה גלעד שליט שחזר מן השבי. גם שר החינוך נפתלי בנט טרח לברך בציוץ את אלאור אזריה ביום שחרורו: ''אלאור, כמה טוב שבאת הביתה''. אני סקרן לדעת כיצד היה נכתב מערך השיעור של השר למוסדות החינוך, לרגל שחרור אזריה - שלא התנצל על מעשיו ולא הביע חרטה, ושוועדת השחרור קבעה, שאינו מגלה הפנמה של מעשיו.
השר, שאחראי על מערכת המסרים הערכיים במערכת החינוך, וצריך לשמור על כבודם של מוסדות המדינה – ובכללם: צה"ל ומפקדיו, הפרקליטות ובית המשפט – מערער בעצם על הלגיטימיות של פעולתם והחלטתם.
אם שר החינוך כך, מה נאמר למורה בכיתה שיעביר לתלמידיו כי אלאור אזריה לא היה צריך לשבת בבית הסוהר, ושנעשה לו עוול? הרי החייל הבא שיהרוג פצוע מדמם על הקרקע, יוכל להאשים את מוריו ומנהליו - ובמיוחד את השר העומד בראש מערכת החינוך - שהוא למד מהם שאלאור אזריה הוא גיבור-על ששב הביתה מנצח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו