ארגוני הקרן החדשה פוגעים בדמוקרטיה

הוויכוח הנוכחי סביב הקרן לישראל חדשה מיותר; הדיון הציבורי הוכרע מזמן בנוק־אאוט לרעת הקרן. רוב מוחץ בציבור סולד מהקרן ומארגוניה דוגמת "בצלם", "שוברים שתיקה", "עדאלה" ודומיהם. זה בולט בסקרים ונשמע בשיחות עם אנשי שמאל מתון.

אבל כנראה שאת ההוכחה הטובה ביותר מספקים פוליטיקאים המתמחים בזיהוי הקונצנזוס הציבורי. אם יאיר לפיד מנסה להרחיק עצמו בכל מחיר מהקרן ואומר, שתנועתו "לא מקיימת עם 'הקרן החדשה' שום עבודה, כי אני חושב שזה ארגון מאוד מאוד בעייתי שגורם הרבה נזקים" - המשמעות ברורה.

היחס הזה הגיוני ומתבקש. בין השנים 2005 ל־2016 העבירה הקרן 2.8 מיליון דולר ל"בצלם", 1.4 מיליון דולר ל"שוברים שתיקה", כמעט 3 מיליון דולר ל"עדאלה", 2.1 מיליון ל"מוסאוה" ו־854 אלף ל"מחסום ווטש". נתונים אלו הם רק קצה המזלג של התמיכה העצומה של הקרן בעשרות ארגוני שמאל רדיקלי.

לבד מתרומות העתק של הקרן, ארגוני השמאל נהנים ממכפילי כוח בדמות עשרות מיליוני יורו המוזרמים אליהם ממשלות אירופיות. בעוד רובו המכריע של תקציב "הקרן החדשה" לגיטימי ומגיע מתורמים פרטיים בארה"ב, חלק הארי של תקציבי הארגונים הנתמכים בידי הקרן, נשען על מענקי הממשלות האירופיות. 

מדינות אירופה הבינו מזמן שבמקום לצאת בהצהרות נגד מדיניות צה"ל, עדיף לממן עמותות ישראליות שתאשמנה את ישראל בביצוע פשעי מלחמה. במקום לקבל תועמלן אירופי חסר אמינות, מקבלות ממשלות אירופה מאות ישראלים שמכפישים את ישראל בעולם בתמורה למשכורת נאה. זו לא דמוקרטיה; זו חתרנות מדינית.

בדמוקרטיה, זכותם של ארגונים לקדם את עמדותיהם, קיצוניות ככל שתהיינה. מה שאינו לגיטימי הוא רמיסת הדמוקרטיה ורמיסת ריבונותה של ישראל על ידי מדינות זרות.

תארו לעצמכם שישראל היתה תומכת בארגונים ספרדיים הקוראים לעצמאות חבל הבאסקים, או לבידודה של ספרד בזירה הבינלאומית. דמיינו שישראל היתה מעבירה כספים לארגונים איריים שרודפים בכירים בריטים בעולם.

הדבר היה מוביל לסערה דיפלומטית ולאיום של ספרד ובריטניה בהחזרת שגריריהן, עד לפרסום התנצלות רשמית על התערבותה הלא לגיטימית של ישראל בענייניהן הפנימיים.

אין מקבילה עולמית לכך שמדינות המחזיקות לכאורה בקשרי ידידות, מקיימות מערכת יחסים מעוותת כמו במקרה של ישראל ומדינות אירופה.

המשטר הדמוקרטי מבוסס על עיקרון יסודי: אזרחי המדינה הם בעלי הסמכות והזכות לעצב את פני מדינתם. צידה השני של הזכות לקחת חלק בהכרעות הפוליטיות הוא התחייבות האזרח לקבל את ההכרעות המתקבלות באופן דמוקרטי, גם אם תהיינה בניגוד לדעתו וגם אם ימצא עצמו במיעוט.

אנו יושבים באותה סירה, מקבלים הכרעות על פי אותם כללים, ומקבלים על עצמנו את הברכות והקללות בהתאם לטיב הכרעותינו כקבוצה.

המימון שמעניקות ממשלות אירופיות לארגוני השמאל פסול מבחינה דמוקרטית ומוסרית. אזרחי שבדיה, גרמניה או פינלנד לא יישאו בהשלכות המדיניות, אם אותם ארגונים קיצוניים יצליחו לכפות את עמדתם.

מי שיתפוצץ חלילה באוטובוסים לא יהיו אזרחים אירופאים, ומי שיסכנו את חייהם עם ידיים קשורות מאחורי הגב לא יהיו צעירים דנים, אוסטרים או אירים, אלא חיילים ישראלים. 

כשארגוני השמאל הקיצוני פועלים בשירות ובמימון ממשלות זרות, הם שומטים את הקרקע מתחת להסכמה הדמוקרטית, ומעבירים חלק מהיכולת לעצב את עתידה של ישראל לידי מדינות זרות.

אין צורך בוועדות חקירה ואין צורך בהוצאת ארגונים מחוץ לחוק. מה שצריך לעשות הוא לחוקק חוק עמותות אפקטיבי. הצעת חוק המטילה מיסוי של 45 אחוזים על תרומות מממשלות זרות לארגונים פוליטיים כבר עברה את אישור ועדת השרים לחקיקה ב־2011, עד שנתקעה בערר שהגישו השרים אז דן מרידור ובני בגין. בשלה השעה להתמודד עם החתרנות המדינית הזרה הרומסת את הדמוקרטיה והריבונות הישראלית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו