המשחק שאמור היה להיות משחק העונה הפך לכזה רק עבור קבוצה אחת, מכבי ת"א, שידעה שזו ההזדמנות האחרונה שלה להישאר בתמונת האליפות.
ג'ורדי קרויף עשה שינוי מתבקש כשוויתר על מערך שלושת הבלמים, שלא הוכיח את עצמו. הבשורה מבחינת ההרכב הייתה חזרתם של בן חיים ועטר שנשכחו בקצה הספסל, אבל שניהם נראו חלודים מאוד.
קרויף המשיך לשלם על הזיגזוגים בהרכב ולרגעי האמת הוא הגיע עם אוסף שחקנים לא מלוכד ובכושר לקוי. כך אי אפשר להכניע את האלופה. ההעלמות של קיארטנסון היא נקודה שחורה בעונה של קרויף ועוד יותר הזוי שהוא לא שלח את האיסלנדי לדשא כבר במחצית.
אחת הבעיות הבולטות במכבי הייתה היכולת של מיכה, שלא נמצא בכושר טוב. ללא התרומה שלו מכבי נראתה מוגבלת בייחוד כשקרויף בחר להציב שלישיית קישור שהורכבה מפרץ, רודריגז וגולסה שלא מאיימים על השער.
ב"ש הגיעה בסגנון ברור של התגוננות ומשחק מעבר מהיר קדימה. המערך של ברק בכר לא עבד בדקות הראשונות, אבל הוא זיהה את זה, חזר למערך הרגיל והטוב עם שלושה שחקני מרכז ושלישיית התקפה והקבוצה שלו נכנסה למשחק. ב"ש הרגישה שוב בטוחה בעצמה, ניטרלה לחלוטין את מכבי והייתה הרבה יותר מסוכנת ביציאות קדימה.
בכר, שניצח את בית"ר ירושלים עם ההחלטה לפתוח עם זריהן, עשה זאת שוב והפעם עם אוחנה אותו החזיר מהקפאה הארוכה בעיתוי מושלם כדי לתת את המסמר האחרון. אוחנה עשה את ההבדל במשחק והפציעה שלו היא אבידה לב"ש.
מכבי לא מצאה את עצמה גם בפתיחת המחצית השנייה עד העבירה הטיפשית וחסרת האחריות של ביטון שהביאה להרחקתו והפיחה רוח חיים במכבי. הצהובים השתחררו, הפעילו מכבש על הגנת ב"ש ותקפו עם המון שחקנים. האורחים אטמו את הרחבה והרבה מחמאות מגיעות לחיימוב שעם שתי הצלות נהדרות והמון שקט נפשי היה משמעותי מאוד בשמירה על היתרון היקר.
רגע לפני יום העצמאות נראה שב"ש יכולים להתחיל לחשוב על איחוד החגיגות בבירת הנגב – העצמאות והאליפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
