"אושר הקוד האתי של בנט", "ניצחון לבנט: אושר הקוד האתי" בישרו הכותרות. ליבי נתמלא שמחה, גם חבריי הסטודנטים הפיצו את בשורת אישור הקוד האתי בהתרגשות. מאבקם האמיץ של הסטודנטים, ושל מנסח הקוד, פרופ' כשר, נשא פרי. אך כשקראתי את הפרטים, התחלפה השמחה בתחושת אכזבה מרה. הרגשתי שעשו "ספין" על הגב שלנו, הסטודנטים.
במסמך נכתב שהמועצה להשכלה גבוהה קוראת למוסדות להשכלה גבוהה לפעול, באמצעות תקנוני המשמעת של הסגל האקדמי, לאכיפת העקרונות הבאים: איסור על קריאה לחרם אקדמי על ישראל ומוסדותיה האקדמיים ו/או פעילות לקידום חרם שכזה; איסור על הפלייה לטובה או לרעה, של סטודנטים בשל דעותיהם הפוליטיות; איסור על הפליה, לטובה או לרעה, של חבר סגל או מועמד, בתהליכי מינוי ראשוני או בקידום דרגה, בשל דעותיו הפוליטיות; ואיסור על הצגה או פרסום מטעים של דעה פוליטית אישית, כאילו היא עמדה מוסדית.
העקרונות הללו יכולים להיאכף גם באמצעות החקיקה הקיימת, ואין בהם חדש. אלא שמקריאת המסמך מסתבר, שהצעד החשוב והמהותי ביותר, שאמור להיות לבו של הקוד, ועליו נסב עיקר הסערה - "איסור על מרצה לנצל לרעה את במת ההוראה לשם הטפה שיטתית ובלתי ראויה לעמדה פוליטית, החורגת בברור מהנדרש להוראת נושא הקורס בהקשרו הרחב בתחומו" - צעד זה הוא בבחינת המלצה בלבד ולא חיוב. כיצד הועילו אפוא חכמים בתקנתם?
נוסף על כך, ההחלטה אם להעמיד לדין חבר סגל בשל הפרת ההוראות לעיל, והעונש שיוטל עליו במקרה שימצא אשם, היא בגדר סמכותו של המוסד האקדמי. כלומר, נתנו לחתול לשמור על השמנת. מה הטעם במנגנון בקרה, אם המבוקר מבקר את עצמו ואף מחליט מהו העונש? זה אבסורד, מראית עין בלבד של "קוד אתי". ביקורת ושפיטה ראוי שתיעשנה בידי גוף חיצוני .
היו שאמרו שזה מעט מדי ומאוחר מדי, אך זה צעד ראשון. לצערי, טחו עיניהם מראות שבצעד זה נסתם הגולל על רעיון הקוד האתי. סטודנטים לא יעזו להתלונן בפני האוניברסיטה על מרציהם; הם יפחדו כפי שהם פוחדים היום, פן יבולע להם. ואם יתלוננו בפני גוף חיצוני, תאמר האוניברסיטה: "מה אתם מלינים? יש קוד אתי". אלא שהקוד האתי מזכיר "חצי הריון". או שיש הריון או שאין. במקרה זה, אין באמת "קוד אתי" וברור שהוא חסר שיניים.
צר לי על הסטודנטים ופרופ' כשר שהעמידו עצמם בחזית המאבק. הסטודנטים הסתכנו בהתנכלות, כשהתראיינו בגלוי למען הקוד האתי והשקיעו זמן ומאמץ בעדויות בכתב ובע"פ בפני הוועדה. פרופ' כשר ספג מתקפה מרושעת וחסרת תקדים מצד עמיתיו באקדמיה, שירדו אף לפסים אישיים בגין עמדתו האמיצה והתפקיד שלקח על עצמו. כל זאת בשביל מה? נשיאים ורוח - וגשם אין. אבל העיקר שבנט קיבל כותרת ניצחון. בפועל הוא נכנע לתכתיב של המל"ג וקבר את הקוד האתי לשנים רבות.
ליזי המאירי היא פעילה חברתית וסטודנטית למשפטים באוניברסיטת ת"א
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו