החלטורה המשטרתית קיבלה השבוע צל"ש. בד בבד קרסו טיעוני מתנגדי חוק ההמלצות. אותם "אבירי שלטון החוק", רק כשזה מתאים ליעד שהציבו לעצמם - הפלת שלטון הימין בראשות נתניהו בכל מחיר - כמעט השוו בלהט את המלצות המשטרה לתורה מסיני. פרשת סויסה צפויה לכבות את הלהט הזה. אולי.
לפני הפרטים, תזכורת: מובילי החוק טענו שראוי וצודק לאסור על המשטרה לפרסם המלצות בעניינם של אישי ציבור, בעיקר בשל העובדה שהדבר הפיך, ולפרסום עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת מבחינה ציבורית. לפעמים זו לא עוד מכה, זה נוקאאוט.
עד כמה לא מדובר בטענה תיאורטית, מעיד הסיפור הבא: נחליף את השם בנימין נתניהו בשמעון סויסה, ראש מועצת חצור הגלילית. שאר הפרטים דומים להפליא. אותה יחידה חוקרת - להב 433, אותם חשדות - שוחד, מרמה והפרת אמונים. השאול אלוביץ'/ארנון מילצ'ן שלו היה איש העסקים ג'ו נקש. סויסה נחשד בקבלת סכומי כסף גדולים מנקש בתמורה למתן הטבות. מהרגע הראשון התעקש שאין כלום.
שנתיים עבר עינוי דין. לפני כשנה חרצה היחידה החוקרת את דינו: ב־13 באפריל 2017, בסיומה של חקירה מאומצת, קבעה המשטרה שיש תשתית ראייתית להעמידו לדין. המלצה חד־משמעית ונחרצת שקיבלה פומבי, כמובן. גם לתיק של סויסה הוצמד פרקליט, שליווה, בחן, פיקח ועבד צמוד עם החוקרים. זה לא מיתן את מסקנתם.
שלשום קם משבעה על אביו והתבשר שפרקליט המדינה, שי ניצן, הגיע למסקנה הפוכה לחלוטין מחוקרי להב. ניצן בחן את התיק כמה חודשים, עבר על כל מזכר, כל עדות, כל בדל ראיה לכאורה, והחליט לסגור את התיק. לא מהיעדר ראיות מספיקות או מחוסר עניין לציבור - ממש לא. הסעיף של ניצן: היעדר אשמה. לא פחות ממדהים הפער הקיצוני בין מסקנת החוקרים, הפרקליט המלווה ופרקליטות המחוז - להחלטת שי ניצן.
סויסה הוא ראש המועצה כבר עשור. התקשורת שתתה את דמו. בני משפחתו תמכו בו והאמינו בחפותו. זה לא הקל את הסבל שעבר במשך שנתיים - הכתם, הפרסומים, העלבונות. הוא לא עזב את לשכתו, אלא המשיך לעבוד והאמין בחפותו.
הוא לא צהל עם קבלת הבשורה. "ודאי שחשתי הקלה", אמר לי, "אבל אבי, מרדכי, שאל אותי כמה ימים לפני שנפטר, 'חזרו אליך?' אמרתי לו, 'אל תדאג, אבא'. לעולם לא נדע כמה זה השפיע עליו. מצער שהאיש הזה, שעלה לארץ בגיל 8, היה ממקימי הגליל וגידל משפחה של לוחמים ואקדמאים לתפארת, לא שמע את הבשורה לפני שהלך לעולמו, שבנו נוקה מכל חשד".
סנגורו עו"ד עמית חדד סיכם בקצרה: "מהרגע הראשון היה ברור לי שנוהלה כאן חקירה כשהמטרה סומנה מראש. העובדות לא עניינו אף אחד בדרך, וניכר היה שאין כלום". נשמע לכם מוכר? חדד, אגב, גם חבר בצוות ההגנה של בנימין נתניהו.
"פרשת" סויסה די בה לחדד את הצורך בחוק ההמלצות שעבר - תוך החרגת נתניהו, כמובן, בשם השוויון המפואר בפני החוק. ראוי גם שהמקרה יחלחל לתודעת כל המרשיעים בשם ההמלצות וההדלפות המגמתיות. חזקת החפות עומדת לכל חשוד, גם אם שמו בנימין נתניהו. "אבירי שלטון החוק" נוטים לשכוח את הכלל החשוב הזה, כשתאוות השלטון משתלטת. תשאלו את שמעון סויסה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו