כמה הסתה יש במשפט "נגד הגירוש ובעד דרום תל אביב" כשהוא בא מפיהם של אנשים שבשבילם דרום תל אביב זה דיור זול ואקזוטיקה, שאין להם שום תחושה של עבר או עתיד, רק הווה קצרצר בדרך לדירה השכורה הבאה. אנשים שדרום תל אביב תמיד היתה בשבילם חור שחור, שלא גידלו פה ילדים ולא קברו פה הורים, ולא חוו אפליה וקיפוח ונטישה ובגידה ועלבון צורב. אבל הם באים עם הכספים של הקרן החדשה והשלטים המעוצבים והחולצות המודפסות והמבט המתנשא ותחושת העליונות שלהם, ומטיפים לנו מוסר. והם בוזזים אותנו ומפשיטים אותנו מהזכות האחרונה שעוד נותרה לנו: זכות המחאה.
כמה שנאה צריך כדי לבוא ולהגיד למרים ולכליפא ולפנינה ולאתי שרצונם לא נחשב, שהם לא באמת תושבי דרום תל אביב ולקול שלהם אין ערך, כי יש פה דיירים חדשים עכשיו, קואליציה של מסתננים ואנשי שמאל, שרוצים דרום תל אביב אחרת, שרוצים את אפריקה הקטנה שלהם בלב תל אביב, ואת מפריעה להם בדרך להגשמת הפנטזיה שלהם. אז הם פשוט ידרסו אותך בלי להניד עפעף, כי הם הרי מוסריים ממך ויודעים יותר ממך, ואת כולך תושבת שכונות ואבק אדם.
וזה מה שקרה ביום שישי האחרון, בצהרי היום, בשעה שאנשי השכונות נעים מחול לקודש, בלב הפצע הכי מדמם בדרום תל אביב. נשות שמאל, פמיניסטיות, מתנגדי הגירוש והרבה מאוד מסתננים יצאו לתהלוכה של "יום האישה", שהתכנסה לעצרת ולהפנינג במה שנשאר מגינת לווינסקי אחרי שהעירייה קרעה ממנה נתח אחר נתח. התהלוכה והעצרת התקיימו ברישיון בגינה ציבורית שמסמלת בעיני התושבים יותר מכל את השבר והאובדן. נשות השכונה החליטו לבוא ולהביע את דעתן הברורה נגד מפגן הצביעות של הנשים בלבן עם דגלי האיחוד האירופי וגרמניה ואריתריאה, שפלשו אליהן הביתה עם מסר המכוון אל אובדנן.
כאשר אנחנו מבקשים רישיון להפגנה בגינת לווינסקי, מגדרים אותנו במכלאה. אנחנו סגורים בפנים, המסתננים חופשיים בחוץ. אבל ביום שישי לא גידרו אותם כמתבקש. ביום שישי בחרה המשטרה לגדר את עשר הנשים שעמדו (ליתר דיוק, ישבו) על זכותן למחות נגד האבסורד של חייהן, נגד נשים שבשם זכויות הנשים דורשות להמשיך לקיים את המצב שכל כולו דיכוי נשים! וכשהן התעקשו על זכותן להימצא במרחב הציבורי של השכונה, שהיה פעם המרחב הציבורי שלהן, באו שוטרים ופינו אותן בכוח.
לא משנה מה תגיד דוברות המשטרה, לא משנה כמה מגאפונים היו בשטח, ולא משנה עד כמה תיעבנו את המפגן המביש שהציגו לנו בשם הזכויות השדודות שלנו. העובדות לא ישתנו. והעובדות הן שחבורה של שוטרים ושוטרות חסונים ומאומנים גררה קבוצה של נשים מבוגרות וחולות אל תוך מתחם מגודר, על מנת שכמה מאות פסבדו ליברלים, פסבדו פמיניסטיות, פסבדו תושבי דרום תל אביב ופסבדו פליטים יוכלו לחגוג את יום האישה הבינלאומי על גופתן המחוללת של נשות נווה שאנן.
ונכון שלא ראיתם כלום במהדורות החדשות או באתרים הראשיים? גם לא תראו. כי ארגוני הנשים וארגוני זכויות האדם ועורכי המהדורות שותקים. שששש. מה אכפת לנו מזקנה שזועקת "סוגרים אותנו בגטו" כאשר אפשר להראות תמונות של אריתריאות צעירות שקוראות "לא לגירוש"?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו