על פניו הפועל חיפה נמצאת בעיצומה של עונה גדולה. זו העונה הראשונה שהיא משחקת בפלייאוף העליון, וההתלהבות שדבקה במועדון האפרורי מזכירה אפילו אם במעט את האליפות החד פעמית מלפני 19 שנה. האליפות ההיא לא היתה סימן לבאות ואף הביאה בין השאר אסון, כשהבעלים המתוקשר והרגשן רובי שפירא עשה לזה סוף בירייה מרובה ציד ביום שישי עגמומי אי שם בניגריה הרחוקה.
אירועי השבועות האחרונים ועזיבתם של חנן ממן ושמואל שיימן (בקרוב) להפועל ב"ש, מלמדים שבבסיס שלה, ולמרות העונה הנהדרת, חיפה לא השתנתה במהותה. אם נדייק - יואב כץ, עמוק בעשור השביעי לחייו, לא ישנה קדימה את התנהלותו שעיקרה להשאיר ראש מעל המים.
תסתכלו על הפועל חיפה של העשור האחרון, עד העונה הנוכחית. 2007/08 - ליגה לאומית, 2008/09- - ליגה לאומית, 2009/10 - מקום 11, 2010/11 - מקום 7, 2011/12 - מקום 12, 2012/13 - מקום 9, 2013/14 - מקום 11, 2014/15 - מקום 12, 2015/16 - מקום 12, 2016/17 - מקום 8.
השורה התחתונה מלמדת שהקבוצה של כץ, שמחזיק במועדון כבר 14 שנים, שיחררה את ממן ג'וניור ועכשיו את שיימן כי היא לא באמת מאמינה שמה שקורה לה העונה הוא חלק מתהליך ארוך טווח, והיא עדיין רק מקפצה לקבוצות הנחשבות באמת.
אני מרשה לעצמי לכתוב שגם ניר קלינגר מכיר את הבוס שלו. הרצון של המאמן למקסם את העונה הזאת לא נובע ממחשבה לתקוע יתד רב שנתי בקריית חיים, כמו מהרצון לשפר עמדות במאבק על תפקיד המאמן הבא של נבחרת ישראל.
וכיוון שכך, ולמרות שמכבי חיפה נראית רע כל כך, אבל מנסה הכל כדי לחזור לעניינים - ברור לי לגמרי מי מהשתיים תשיג תואר ראשונה.
וזה חבל כי הפועל חיפה ברחה הערב ממכבי נתניה החמישית ב־10 נקודות, והבטיחה לעצמה כמעט בוודאות לפחות מקום רביעי. העונה חיפה קבוצה הישגית שרשמה 13 ניצחונות ב־22 משחקים, אבל ההתנהלות שלה, אפילו בטווח הבינוני ושלא לדבר על הרחוק, לא משדרת שהיא נלחמת על השחקנים החשובים שלה.
קלינגר (ולא כץ) עוד מנסה לשנות את הדיסקט וברגע שהבין למשל שהראש של ממן ושיימן במקום אחר - חתך אותם מההרכב. אבל קלינגר הוא לא העניין כאן, אלא כץ, וכץ בסופו של דבר חושב קצת כמו מכולתניק, ולמרות שקבוצתו רחוקה בסך הכל 4 נקודות מב"ש, בקושי 4,500 אוהדים נאמנים מגיעים לראות אותה בשעתה היפה ביותר זה 20 שנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו