המסע ההרואי של ניצולי השואה לארץ ישראל

כבר לפני למעלה מעשור, בנובמבר 2005, קבעה העצרת הכללית של האו"ם את ה-27 בינואר כיום הזיכרון הבינלאומי לזכר קורבנות השואה. התאריך הנבחר מציין שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. שר החוץ דאז סילבן שלום השתתף במושב המיוחד בנושא השואה ואף חנך, לצד מזכ"ל האו"ם באותה עת, קופי אנאן, את התערוכה על מחנה ההשמדה אושוויץ, שהוצגה לראשונה אי פעם בבניין האומות המאוחדות בניו יורק.

אבל יותר מ-70 שנה אחרי פתיחת שערי מחנה אושוויץ ושחרור האסירים והשורדים, נדמה שזווית עמוקה ומשמעותית נשכחה מאחור ולא תמיד זכתה להתייחסות הראויה בכל הקשור להנצחת השואה – היום שאחרי המלחמה.

ההתחלה של מסע קשה וכואב עבור רבים, של ההתמודדות עם העבר הנורא, ההווה המרוסק והעתיד הלא ידוע. זהו מסע מופלא של שורדי שואה במרחב הגיאוגרפי - בנתיבי אירופה ולאחר מכן בנתיבי הים התיכון; במרחב הפסיכולוגי – השיקום העצמי, התמודדות עם הייאוש, השכול והבחירה בחיים; ובמרחב החברתי – בניית קהילה מחדש, עזרה הדדית, שיקום התרבות במחנות העקורים, איסוף ילדים מיערות ממנזרים ומבתי משפחות נוצריות והקמת בתי ילדים ובתי ספר למענם. מתוך האפר קם עם ובונה חיים חדשים.

תנועת הבריחה התרחשה בין שני אירועים דרמטיים – השואה באירופה והתקומה שהובילה למאבק על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. שני האירועים המשמעותיים הללו מונצחים, מתועדים ונלמדים בבתי הספר ובהדרכות החינוכיות של צה"ל.

לעומת זאת, המסע של השורדים ברחבי אירופה וההחלטה לעלות לארץ ישראל למרות כל הקשיים, הוא  פרק מדהים בהיסטוריה שלנו, שאינו  מוכר, אינו מונצח ואינו נלמד. אחד הפרקים העלומים של תקומת העם היהודי בעת החדשה – תנועת הבריחה וסיפור גבורתם של פעיליה כמעט ואינו נלמד או מונצח באופן שראוי היה לו – ועל העוול הזה ייתכן ונוכל לכפר אם נהפוך את יום השואה הבינלאומי להזדמנות להעלות על נס ולהנציח את עבודת הקודש.

תנועת הבריחה היא תנועת ההגירה הגדולה בכל הזמנים ובמסגרתה עלו כ-300 אלף ניצולים נודדים לארץ ישראל. הם צעדו ברגל ברחבי אירופה, נסעו במשאיות וברכבות ששינו את כיוון נסיעתן מן המזרח לכיוון אושוויץ, אל המערב לכיוון ארצות מרכז אירופה ומשם הלאה אל חופי הים ואל אניות המעפילים.

הסיפור הזה אינו מוכר מספיק בהיסטוריה המודרנית שלנו ולא נכנס לאתוס של המדינה. בין הדרמה הטרגית של השואה שהתרחשה שם אירופה לבין הדרמה ההירואית של התקומה, שהתרחשה פה בארץ ישראל יש חלל , קיים פער שאין לו ביטוי בנראטיב הישראלי.

לא מאוחר להכניס ללוח השנה יום שינציח את סיפור המסע ההרואי של הניצולים לארץ ישראל ואת מורשתו. יום כזה נכון שיוצמד ליום הזיכרון הבינלאומי לשואה – פתיחת שערי אושוויץ הם סמל להתחלת המסע. ישנו עוד יום שמתאים להנצחת המסע הזה - יום כ"ט בנובמבר שמבטא את תרומתם של הניצולים "בדרך לארץ ישראל" - במחנות המעבר, במחנת העקורים, בספינות בים - להחלטת האו"ם על החלוקה.

התעלמות ממסדית לאומית מפעילות תנועות הבריחה וההעפלה היא עוול היסטורי גם לאירועים עצמם, גם לאנשים שהיו שם וגם לדורות ההמשך. ה-27 בינואר והכ"ט בנובמבר הם ימים מתאימים לציון מסע הגבורה של שורדי השואה בדרך לחיים ולארץ ישראל. 

הכותבת היא יו"ר עמותת "מורשת הבריחה"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו