אחרי שסיימה את המוקדמות בקול תרועה רמה, קשה היה להאמין שמכבי ת"א תסיים את שלב הבתים בקול ענות חלושה. הצהובים פתחו את העונה האירופית בצורה כמעט מושלמת, עניין שהעלה את רף הציפיות. מהר מאוד התברר שלרמת היריבות בקיץ הייתה משמעות גדולה בהצלחה.
ברגעי האמת של המפעל הצהובים קרסו למרות הגרלה סבירה בהחלט. ויאריאל האמיתית (לא קבוצת המילואים שעלתה מולה הערב) טובה ממכבי, אבל מול סלביה פראג ואסטנה מכבי הייתה חייבת להיראות טוב יותר ולהשיג הרבה יותר.
מכבי הגיעה לספרד למשחק לפרוטוקול, אבל בכל זאת עבור הצהובים מת"א המשחק היה הרבה יותר חשוב מאשר לספרדים, בעיקר על הרצון להימנע מתקדים מביך של אפס שערים ואפס נקודות בליגה האירופית.
מכבי שינתה מהרגלה ופתחה עם שני חלוצים מרכזיים שאף אחד מהם לא היה קיארטנסון. האיסלנדי שקפא בשבועות האחרונים ראה את שוינפלד ובלקמן תופסים את מקומו ואולי זה יהיה צלצול השכמה עבורו.
קרויף עדיין לא מצא את השילוב המתאים במרכז המגרש ויש למכבי בעיה בעמדות הקישור מבחינת ההצטרפות להתקפה והאיומים על השער.
מכבי עשתה מעט מאוד פעולות התקפיות משמעותיות. באחת מהן הגיע המהלך המנצח, עליו היה אחראי דור מיכה שסיפק מסירת אמן לבלקמן שסיים כמו שצריך. זה הספיק לנוכח חוסר התכליתיות של הספרדים, ששלטו ויזמו אבל כשלו בפעולות האחרונות.
בסופו של דבר מכבי נחלצה מתואר המפוקפק הקבוצה הגרועה בכל הזמנים של הליגה האירופית, אבל את הרושם הכללי היא לא שיפרה. מכבי של העונה לא קבוצה מספיק טובה כדי להתמודד אפילו ברמה הבינונית מינוס של אירופה.
לא לזה פילל מיטש גולדהאר. הצוות המנופח שלו בזבז ברשלנות סכומי עתק על אוסף של שחקנים שלא מסוגלים לשדרג את הקבוצה.
נקודת אור הוא בלקמן, שעל רקע החולשה של השאר שהצטרפו העונה מצליח לבלוט. מקומו במרכז ההתקפה, כפי ששיחק הערב, ולא היכן שקרויף נוהג להציבו באגפים וזו הייתה הבשורה המקצועית היחידה שמכבי יכולה לקחת מהערב הזה, מעבר לשיפור המורל והאווירה בחדר ההלבשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו