ותודה על ההשקעה

יום שלישי בצהריים. אני קובע פגישה בבית קפה גדול במרכז תל אביב. לא הזמנתי מקום ולכן אצטרך להמתין מעט. כשחברי מגיע אני נכנס לנעלי שרלוק הולמס ושואל אותו: "מה אתה רואה פה?". "אנשים?" הוא תוהה. "נכון, איזה אנשים?" והוא ממשיך להתאמץ ומוסיף - כל מיני. "נכון!" אני מעודד וחוזר אחריו "כל מיני!" ואז אני מסכם את הממצאים: "אנחנו בצהרי היום בתל אביב, לא יום חופש, וכל מיני אנשים ממלאים את בית הקפה. יותר מ־100 אנשים! מיעוטם נראים בגיל הפנסיה, חלקם צעירים מאוד והרוב נראים בגילי 60-30". אז מה אתה בעצם אומר? שואל חברי.

אני אומר שאנחנו דור של מהפכה. בעוד כמה שנים, או אולי מחר בבוקר, יקום עיתונאי מבריק בניו יורק, לא, בעצם בניו דלהי, וייתן שם למהפכה הזו שמתחוללת מתחת לאף שלנו, ואז נתחיל לשים לב לכך שחוקי המשחק השתנו. אז נבין שעם כל הכבוד והחן לביאליק, התשובה לשאלה "למי תודה, למי ברכה" היא לא בהכרח עבודה ומלאכה. הכסף מתפקד אחרת לגמרי כיום. פעם, בעבר הרחוק, רק עשירים נעשו עשירים יותר, כיום כולם נעשים עשירים יותר ולא רק מעבודה. 

כן, אני יודע שהאמירה הזו מקוממת. הבון־טון הוא לספר שכולם מסכנים יותר, עובדים קשה יותר וחיים הרבה פחות טוב. אבל אני מתעקש להיצמד לעובדות. העובדות הן שרמת החיים עולה בהתמדה, ובאופן מואץ בעשור האחרון, ומקורות ההכנסה של משקי בית נעשים מגוונים הרבה יותר מאי פעם בעבר. 

שיעור החיסכון הפרטי וההשקעות עולה וכך גם ההכנסות ממקורות נוספים ל"יגיעה אישית", למקום העבודה המסודר שלנו. כך, למשל, פעם רק מיליונרים היו משקיעים בדירות וכיום גם מעמד הביניים נמצא בשוק הזה - בארץ ובעולם. כמובן שמיליונרים עושים את זה בהרבה יותר גדול, אבל הנקודה היא שכיום ההשקעות בנדל"ן הן נחלת הכלל. 

אבל זו רק דוגמה אחת מני רבות. ההבנה שלפיה אי אפשר לסמוך רק על ההכנסה השוטפת היא נחלת רבים כיום בכל מדינות העולם. יש לזה הסברי מאקרו מורכבים. אחד מהם גורס כי בשוק משוכלל יותר הכסף מתפקד טוב יותר ולכן ערכו של כל שקל פנוי עולה. לא פעם זה נראה הפוך - הבנק הרי מציע שברירי אחוז לשנה על תוכניות חיסכון, אבל זה בדיוק העניין: השוק דוחף להשקעות, לא לחיסכון בבנק.

 

חוסכים יותר בלי לדעת

גם אם לא הבחנתם בשינוי - אתם לא לבד. נבחרינו, בארץ ובעולם, בכלל לא בכיוון. בצרפת, פרנסואה הולנד הבטיח לבוחריו שיטיל מס שולי בגובה 75% על בעלי משכורות גבוהות. אז מה? "משכורות גבוהות" זה מושג ארכאי של פעם, היום העשירים לא מקבלים משכורות גבוהות, פשוט יש להם הכנסות גבוהות. בעולם ההיי־טק ובעולם הניהול בכלל, מקובל שמשכורת היא רק אחד מתנאי העבודה - יש גם אופציות, למשל. האם אופציה לרכישת מניות היא משכורת? לא בדיוק. אז הולנד לא הצליח מכמה סיבות. קודם כל העשירים בצרפת, וכאמור לא רק שם, לא מקבלים רק משכורות. ושנית, העולם גלובלי, ולכן אם יש לך הכנסה גבוהה מאוד, רואה החשבון כבר יספר לך מה אפשר לעשות כדי לא לשלם את המס דווקא במדינה חמדנית שרודפת אחרי בעלי ההכנסות הגבוהות. משום מה נבחרים לא אינטליגנטים במיוחד מעדיפים כסף זר על פני כסף מקומי. לכן הם נותנים הטבות לזרים כדי למשוך אותם, אבל במקביל מטילים כמה שיותר מסים על בעלי ההכנסות הגבוהות בארצם.

 

מתי נלחץ על נבחרינו לאפשר לנו להיות לא רק עובדים, אלא גם משקיעים? בית קפה עמוס במרכז הארץ  // צילום: דודי ועקנין

 

אם נחשוב בצורה ציורית על תיק הנכסים של הציבור ונשאל מהם מקורות ההכנסה שלהם, נגלה שלכל היותר 50%-60% 

ממנו מקורו בהכנסה מעבודה. במדינות רבות גם פחות מכך. יתר ההכנסות מקורן בהשקעות הון - בבורסה, במניות, באיגרות חוב וכדומה ובהשקעות ריאליות - כמו הכנסה מבעלות על דירות. כאמור, פעם מעמד הביניים לא חשב על רכישת דירה להשקעה בארץ, בטח שלא בחו"ל. בביקור שלי בארה"ב מושל המחוז סיפר שישראלים הם הקונים הזרים הגדולים ביותר של דירות בארה"ב. כיום זה קורה בעיקר מכיוון ששר האוצר נלחם במשקיעים ומבריח את הכסף שלהם לחו"ל. לפני כמה עשורים תיק הנכסים של הציבור היה מורכב ברובו הגדול מהכנסות מעבודה. 

ישראל לא הצטיינה בשיעור החיסכון שלה, אך לאחרונה אנו במגמת עלייה. בארץ יש חוק פנסיה חובה שמאלץ אותנו להפריש כסף לאפיק מסוים, לטובת חברות הביטוח. אבל יש גם קרנות השתלמות, שמשמשות כלי חיסכון עבור הישראלים, שבוחרים בהן בצדק בשל הטבות המס. כך שלפי נתוני בנק ישראל, שיעור החיסכון שלנו מתוך ההכנסה הפנויה עומד על כ־18% אך בפועל אנחנו חוסכים יותר, מכיוון שגם בעלות על דירה להשקעה היא סוג של חיסכון ובוודאי בעלות על נכסים הוניים, כמו קופות גמל, קרנות נאמנות ומניות. 

הישראלי לא מאמין לקרנות הפנסיה, אלא אם כן יש לו פנסיה תקציבית. אבל הפנסיה הצוברת, הנהוגה כיום, לא תצבור לנו הכנסה מספקת לעת זקנה. מי שמגיע לגיל פרישה כיום צפוי לחיות עוד 20 שנה לפחות. אמנם תוחלת החיים של גבר היא 82.5 שנים, אך כאמור, מי שמגיע כבר לגיל 67, תוחלת החיים שלו היא 90 ויותר. לכן מי שיחסוך במשך 30 שנה 1,200 שקלים בחודש (12% מהשכר הממוצע) יזכה לפנסיה של כ־3,200 שקלים - כשליש משכרו. ברור שלא נוכל לבנות על הקצבה הזו ולכן אנו נאלצים כיום להיות משקיעים, מלבד היותנו עובדים. 

השוק המשוכלל דוחף אותנו להבין יותר מכיוון שיש לנו אפשרויות רבות יותר. הציבור בארץ לא יודע מספיק על אודות הפנסיה שלו. שאלו סביבכם ותגלו שרוב האנשים לא יודעים לומר היכן מנוהלת הפנסיה שלהם.

הנתון הזה מעיד על כך שהם אינם בודקים באתר משרד האוצר את התשואות של קרנות הפנסיה, ולכן הם בכלל לא יודעים אם כדאי להם לעבור לקרן אחרת או לא. הפרשים של אחוז בתשואה יתבטאו במאות שקלים בקצבת הפנסיה, זה לא עניין של מה בכך. 

בארה"ב יש מגמה המונית של יחידים שמשקיעים בקרנות פרטיות ובאפיקי השקעה מגוונים. שם אפשר להשקיע בחברה חדשה שמגייסת 10 מיליון דולר בשוק. התקנות שם מאפשרות לחברות קטנות לשלב בין גיוס כסף לבין שיווק. כך תוכלו לקבל הצעה בפייסבוק להשקיע ביצרנית מזוודות חדשה, שעל כל השקעה בסכום של 5,000 דולר תיתן לכם מזוודה ובהשקעה קצת יותר גדולה תוכלו לקבל גם טיסה ומלון.

כשנבין את הפוטנציאל הגלום בשיטה הזו גם אנחנו נלחץ על נבחרינו לאפשר לנו להיות לא רק עובדים, אלא גם משקיעים. הגיע הזמן לעדכן את שיר העבודה: למי תודה למי ברכה? לעבודה ולהשקעה! ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו