שוויון כערך מכונן בחברה בישראל

לא צריך להיות שופט עליון כדי להבין את מה שהבין בג"ץ, כשקבע פה אחד שההסדר המוצע בחוק הגיוס אינו שוויוני (כן, גם השופט סולברג בדעת המיעוט כתב שפגיעה בשוויון קיימת). צריך שכל ישר, וגם קצת יושרה אישית לא תזיק. מדינה שמיטב בניה, בשנים היפות של חייהם, מתגייסים על פי חוק לשלוש שנים לתפקידים שבחלקם כרוכים בסכנת חיים מוחשית וממשית, ובאותה העת משחררת באופן רשמי אוכלוסייה אחרת - מסתכנת באובדן מוסרי וערכי ובפגיעה בלתי ניתנת לתיקון של חוסנה החברתי והלאומי. זו מדיניות חברתית בעלת פוטנציאל נזק עצום.

במצב העניינים שאליו כיוון החוק ומתן הפטורים הגורף שרק ילך ויגבר, לא יעזרו אהבת המולדת, הפטריוטיות והציונות. צעירים בני 18 יסתכלו ימינה ושמאלה ויראו שם את חבריהם שהולכים לחבוש את ספסלי הלימודים (ובחלקם גם לעבוד), בזמן שהם עולים לעוד סיבוב במגדל השמירה – ובחסות אותה מדינת ששלחה אותם לשם – ולא רחוק היום שבו ישאלו את עצמם שאלה אחת פשוטה: למה לי?

החברה החרדית היא כבר מזמן לא מיעוט זניח. מדובר בפלח משמעותי באוכלוסייה שחי, מתקיים ולוקח חלק במארג החיים השברירי שהוא החברה הישראלית. שוויון בנטל הוא לא סיסמה ריקה מתוכן, אלא כורח מציאות שרק ילך ויגבר עם השנים. חובת השוויון העולה מתוך פסיקתו העקבית של בג"ץ לא נעצרת רק בחובה המוסרית, אשר עומדת איתנה כשלעצמה, אלא הולכת ומחלחלת עמוק אל תוך שאלות קיומה וחוסנה של החברה הישראלית עצמה בשנים הבאות. לא בכדי עמדו שופטי בג"ץ על התכליות החשובות של גיוס לצבא כשער לשילוב בחברה הישראלית, בשוק העבודה ובחיי היומיום בישראל. כל עוד אין לנו צבא מקצועי, עומדים הצבא והשירות הלאומי כמחוללי היתוך שמתוכם נבנית החברה הישראלית.

בג"ץ מאותת, ובצדק, למחוקקים כי יש נושאים שצריכים לעמוד מעל האילוצים הפוליטיים הרגעיים, גם כאלו שנראים חשובים ביותר, נושאים שעניינם ביטחון מדינת ישראל, חוסנה החברתי־לאומי, וכן – גם חיי אדם. ובמילותיו של השופט רובינשטיין: "אין דמו של אדם אחד סמוק מדמו של אחר". 

בג"ץ עושה צעד נוסף וחשוב לשם הנחלת ערך השוויון כערך ליבה מכונן בחברה הישראלית. שוויון אשר נותן מקום לכל אוכלוסייה על צרכיה המיוחדים והשונים, אבל דורש בתמורה השתתפות, ולו מינימלית אך נדרשת, במרקם החיים המחייב שעוטף אותנו. נשיאה בעול השירות ובבניית החברה הישראלית – גם במחיר של סיכון חיים. ובדבריו של השופט ברק על חוק טל: "הפליה באשר ליקר מכל – החיים עצמם – היא הקשה שבהפליות. האדם מוכן ליתן חייו להבטחת מולדתו. הוא אינו מצפה לכל טובת הנאה מכך. הוא מצפה רק לכך שגם אחרים ינהגו כמוהו".

הכותב הוא מנהל מחלקת ליטיגציה בתנועה למען איכות השלטון בישראל, ממגישי העתירה לבג"ץ 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו