280 אלף תלמידים מוסעים מדי יום בכ-1,000 קווי הסעה לבתי הספר בכל רחבי הארץ, ובחזרה. זהו מספר עצום של ילדים, שאנחנו, ההורים, מפקידים את חייהם בידי נהגי ההסעות. האם אנחנו מודעים באמת למקצועיותם של הנהגים הללו? לכישוריהם? ליכולתם להחזיר את יקירינו בשלום הביתה- בתאונה הטרגית אתמול בירושלים, שבה נהרגה ילדה בת 3, באו לידי ביטוי מזעזע כמה מהבעיות העיקריות של רכבי ההסעה, כמו למשל היעדרו של מלווה מבוגר, שנוכחותו נדרשת בחוק. אלא שלא מעטות מחברות ההסעה מתעלמות מן החוק הזה, וכך, טוען הנהג, נוצר מצב שהוא לא הבחין בילדה - ודרס אותה. זו לא הפעם הראשונה. רק בחודש מאי בשנה שעברה נדרס למוות יונתן שלם בן ה-5 וחצי בדיוק מאותה הסיבה: הנהג לא הבחין שהוא עדיין יורד מן האוטובוס וגרר אותו לאורך מטרים רבים. על פי החוק, הילדים חייבים לעלות לאוטובוס ולרדת ממנו רק בדלת הקדמית, תחת עינו הפקוחה של הנהג. גם זהו חוק מונע אסון שאינו נאכף כלל. בעיה נוספת שנחשפה אתמול - הנהג הוא בעל 31 הרשעות קודמות והיה מעורב כבר בעשר תאונות. המצב הכלכלי הלחוץ גורם לרשויות המקומיות לאשר גם לנהגים שאינם עומדים בסטנדרטים בטיחותיים מינימליים להשתתף במכרזי הסעות התלמידים, ובכך להוריד את העלויות. אלא שהתוצאה, כמקובל במקרים שבהם רוכשים בזול, היא שבסופו של דבר משלמים ביוקר. ובתחום הסעות התלמידים משלמים ביוקר באיכות הנהג וברמתו המקצועית, באיכות השירות שמקבלים ההורים והתלמידים ובאיכות כלי הרכב המבצעים את ההסעות. מדינת ישראל חייבת להדק את הפיקוח על נהגי ההסעות; לוודא שבכל הסעה, ללא יוצא מן הכלל, יהיה נוכח מלווה מבוגר; ולהבטיח, באמת, שילדינו יחזרו הביתה בשלום.
