השילוש הלא קדוש, שמפנטז על חליפות אסלאמית אזורית שבמרכזה ירושלים - ואף מזרים לעיר כספים לרוב - צריך להדאיג את ישראל: ארדואן, שכבר הבהיר כי "כל יום שבו ירושלים תחת כיבוש הוא עלבון למוסלמים"; ראאד סלאח, מבעיר מדורות סדרתי וטווה עלילת הדם המודרנית והשקרית "אל־אקצא בסכנה", שלו רק היה האפשר היה מוחק את מדינת ישראל מהמפה; והצלע השלישית: עכרמה סברי, המופתי לשעבר של ירושלים וכיום ראש לדרשני אל־אקצא, הרואה את היהודים כמי שמטמאים את מוסלמיותה של ירושלים. סברי הוא מהנגנים המובילים בתזמורת הפלשתינית, שמכחישה כל זיקה יהודית לירושלים ולהר הבית.
לכאורה, הכסף הטורקי מועבר למטרות תמימות: פעילות קהילה, צדקה, דת ומורשת מוסלמית, אבל "תמימות" שכזאת אפיינה גם את פעילות הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשית דרכו, וראו לאן הגיע. הפלג הוצא אל מחוץ לחוק מאוחר מדי, ומסיבות טובות מאוד, אחרי שהפך את הר הבית לזירת עימות מתמדת ולסוג של פצצה מתקתקת.
הכספים הטורקיים מוזרמים (בין השאר) היישר להר הבית, מבלי לנסות להסוות את המטרה המרכזית: מצד אחד - החלשת מעמדה, אחיזתה וריבונותה של ישראל בירושלים, ומצד אחר - האדרת האסלאם בה, בעיקר בהר, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי והשלישי בקדושתו בלבד למוסלמים. לראאד סלאח היה פעם חלום; למלא את בורות ההר במימי מעיין הזמזם שבמכה. כך קיווה לשדרג את קדושתו ולהשוותה לזו של מכה. ישראל סיכלה את התוכנית, ולא פלא שהסעודים מסויטים מהתחרות אשר סלאח מגלם.
אלא שאת ממשלת טורקיה אי אפשר להוציא אל מחוץ לחוק, כפי שעשינו עם סלאח ותנועתו. לעומת זאת, אפשר לבדוק אם העברות הכספים משם הן חוקיות. סוכנות הסיוע הממשלתית, טיקא, כפופה למשרד רה"מ הטורקי וניזונה כספית מהממשלה בטורקיה. היא מעבירה כספים לירושלים כמעט באין מפריע. ראוי לבדוק משפטית את המטרה, את ההעברה ואת חוקיותה, הן את אלה של טיקא והן את אלה של גופי מימון טורקיים אחרים.
אפשרות נבונה אחרת להתמודד עם גשם הנדבות שממטירים הארגונים הטורקיים על ירושלים, היא להפנים סוף־סוף שתושבי מזרח ירושלים, שסופחה לישראל, זכאים לאותה רמת שירותים ותשתיות שממנה נהנות השכונות היהודיות בבירה. אם ישראל תעשה את העבודה שהכסף הטורקי עושה, ארדואן וכספו יהיו פחות רלוונטיים ומשמעותיים, כמו גם חזונו, שמבקש לחדש את ימיה של האימפריה העות'מאנית בירושלים כקדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו