ביוני 2007 חל פילוג קשה בחברה הפלשתינית ומאז שולט בגדה המערבית אש"ף, בראשות מחמוד עבאס, וברצועה שולט חמאס, בראשותם של ח'אלד משעל ואסמאעיל הנייה. 28 ניסיונות פיוס של מצרים, טורקיה, קטאר, וחלק ממדינות אירופה נכשלו כולם. סולחה כבר לא תהיה. עתה מאמין עבאס כי הדרך להשבת שליטתו ברצועה היא באמצעות הפעלת מנופים מדיניים וכלכליים.
האם עלולה פעולה כמו צמצום אספקת החשמל לגרום לאסון הומניטרי? ראשית, יש להבדיל בין אסון ממש לבין אווירה או תחושה של אסון. ראשי חמאס מומחים ביצירת אווירת מצוקה ותחושה של אסון מתקרב, למשל: אם תימשך אספקת החשמל המצומצמת, הם ישדרו תמונות של ישישים שמתו בשיבה טובה כמי שמתו כביכול מאי אספקת חמצן ופגים באינקובטורים יצולמו כמי שחדלו לנשום רק בשל אי אספקת "החשמל הישראלי". הפלשתינים מעולם לא בחלו בתמונות קשות כדי להפחיד את העולם. נכון אמנם שתנאי המחיה שם קשים, והוחמרו בעיקר לאחר עימותים צבאיים, אבל הפלשתינים לא היססו לביים מציאות מדומה ולהפיק ממנה רווחים תקשורתיים, ולעתים אף מדיניים.
על רקע מלחמת החשמל שפרצה לאחרונה, נוצר משולש כוחות שלכל אחד אינטרס אחר: ישראל מצפה שתושבי הרצועה יתקוממו נגד הנהגתם ואולי בכך יבוא הקץ לצרה הצרורה ששמה חמאס. גם אבו מאזן מצפה להתקוממות מקומית אבל בכיוון שונה - שחמאס ייעלם והוא יבוא במקומו. בישראל תמהים כיצד זה שתושבי עזה, הנאנקים תחת עולו של ממשל חמאס (אבטלה גבוהה, מים וחשמל במשורה, אספקת מזון בלתי סדירה), אינם מתקוממים נגד שליטיהם. ובכן, ההיסטוריה מלמדת שבחברה המוסלמית והערבית אין מתקוממים נגד השליט, גם אם הוא הרע שברעים, כי אז המתקוממים יואשמו בסיוע לאויב. כמו אישה מוכה, שבים אנשי עזה, רפיח וחאן יונס בוכיים וחבולים וממשיכים לשיר שירי הלל להנייה ולאנשיו.
ברש"פ מייחלים להסלמה. יצא המרצע מן השק, ועתה הוברר כי "מלחמת החשמל" אינה אלא עוד שלב במאבק בן עשר השנים בין חמאס לאש"ף על השליטה בציבור הפלשתיני. זהות האינטרסים בין ישראל לרש"פ כנגד האויב המשותף חמאס יצרה בעבר את התיאום הביטחוני. עתה, נוכח המציאות העכשווית, יצרו ישראל והרש"פ גם את התיאום הכלכלי. התיאום הביטחוני מאפשר לעבאס לנוע ברמאללה ללא כל חשש מחמאס. התיאום הכלכלי, שראשיתו בקיצוץ בהיקף החשמל והמשכו, מי יודע, אולי במניעת אספקת מזון סדירה או מניעת כמויות מים מספיקות לרצועה יהיה, אליבא דעבאס, זרז להפיכת החיים ברצועה לקשים מנשוא, מה שיביא להתפרצות אלימה של חמאס. עבאס מעריך כי בתגובה תפעיל ישראל את "דוקטרינת ליברמן", לאמור, שהסיבוב הבא עם חמאס חייב להיות האחרון כי "איננו יכולים להרשות לעצמנו מאבק בחמאס בכל שלוש שנים".
לעבאס לא אכפת לשוב לעזה על כידוני הרובים הישראליים, העיקר שישוב. לחמאס חשוב להפיק הון - תרתי משמע - על גב הציבור העזתי המסכן. רק שישראל לא תשלם כהרגלה את החשבון.
הכותב הוא מרצה באקדמית גליל מערבי ובעבר שימש בתפקידים בכירים בשטחים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו