רק לאחרונה התבשרנו שהמועמדת המפסידה בבחירות להסתדרות - שלי יחימוביץ' - סירבה לברך את המנצח אבי ניסנקורן, מכיוון שלטעמה או לטענתה, הבחירות היו לא־סדורות או מוטות באופן לא ראוי. זאת, למרות הפער האדיר בתוצאות, שיעור ההשתתפות הגבוה והעובדה שהפערים האלה התקיימו באופן דרמטי גם בבחירות של קלפיות המגורים, ולא רק במקומות העבודה, שבאופן טבעי הבחירה בהם מאורגנת יותר.
עד כמה שמדובר בבחירות להסתדרות, יש ללמוד מכך עוד יותר על הליכות ונימוסים ואולי על אצילות רוח (או על היעדרה), כי הרי הבחירות להסתדרות כבר הסתיימו ותוצאותיהן (לטעמי, לפחות) כבר נקבעו. העניין החשוב עתה הוא הרעשים שמועמדים מובילים במפלגת העבודה ניסו ומנסים לייצר בעקבות תוצאות הבחירות האלה גם לגבי הבחירות המיועדות על ראשות המפלגה, שאמורות להתקיים ב־4 ביולי. באופן טבעי, הצבע והעוצמה של הביקורת הזאת, המובלת על ידי מועמדים לראשות המפלגה, מכוונים להכשיל באופן פרוצדורלי את מה שמסתמן כניצחון אפשרי מאוד של עמיר פרץ.
לא אסתיר - אני והתנועה שאני עומד בראשה, "יעד", התארגנו לפני כשנה מאחורי מועמדותו של עמיר פרץ. זו תנועה שאפשר לראות בה "קהלים חדשים" ביחס למפלגת העבודה, שכן מרבית חבריה הם אנשי קדימה־לשעבר - אני עצמי כיהנתי שנתיים כח"כ מטעם קדימה בכנסת ה־18.
לאחר שנים של פגישות ודיונים וניסוח מנשר מייצג, הכריעה "יעד" שהמהלך הפוליטי הנכון עבורנו הוא הצטרפות למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ. הוא זה, אשר כמי שהיה קשוב לצרכיו, לפחדיו ולתקוותיו של העם, עמד מאחורי פיתוחה של כיפת ברזל, שבלעדיה אין לתאר את כל מערכות הקרב האחרונות בעזה.
אבל מטרתי בטור זה היא להעלות נקודה עמוקה יותר, שכן הניסיון הנואל במפלגת העבודה לערער פרוצדורלית על ניצחון מסתמן אפשרי, מייצג דבר מה רחב יותר השייך לפוליטיקה הישראלית ככלל. מדובר במהלך כולל, המנסה להבחין בין שני סוגי קולות או בוחרים: מצד אחד, אלה הבוחרים כביכול באופן חופשי, מודע, לא סקטוריאלי, הנשען על ניתוח, על היגיון צרוף ועל בחירה חופשית. ומנגד, בוחרים תלויים, סקטוריאליים, שנסמכים על דעתם של אחרים, מאורגנים בקבוצות שיוך חסרות רצון חופשי, הבוחרות משיקולים שאין להם דבר וחצי דבר עם ניתוח תקף של המציאות.
זו הבחנה שיש לה ממדים רבים, החותכים את החברה ואת הפסיפס החברתי הישראלי באופנים שאינם מחמיאים לנו. זו הבחנה ששייכת לזמנים אחרים ואינה ראויה, לא למפלגת העבודה ולא לפוליטיקה הישראלית ככלל, לא כיום ולא בשום זמן היסטורי אחר.
אני אומר, לפיכך, לאלה שמקווים שבעזרת ההבחנה הזו ישפרו את מעמדם בבחירות: הרפו. כבדו את כללי המשחק של בחירות חופשיות וכבדו באצילות הנדרשת את תוצאותיהן, גם אם אינן ממקמות אתכם היכן ששאיפותיכם האישיות נמצאות.
הכותב הוא מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר וח"כ וחבר ועדת חוץ וביטחון לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו