במהלך ביקורו של הנשיא דונלד טראמפ בארץ, הודיעה ח"כ ציפי לבני שמדובר ב"הזדמנות היסטורית". ההכרזה הזו, בקולה של לבני, נשמעה לי מוכרת. אז עשיתי גוגל, ומתברר שרק בחמש השנים האחרונות הכריזה לבני יותר מעשר פעמים שמדובר ב"הזדמנות היסטורית". אגב, ביותר ממחצית הפעמים זו היתה לא סתם "הזדמנות היסטורית", אלא "הזדמנות היסטורית שלא תחזור". ועד ל"הזדמנות ההיסטורית שלא תחזור" הבאה, לבני תעשה חזרות.
מדובר במנטליות של באסטיונרים בשוק, שמכריזים על מרכולתם במילים: "רק היום בזול", כאילו למחרת מחירי הירקות והפירות ירקיעו שחקים. וכמו אצל לבני, מתברר שמי שלא קנה ברגע שצרחו מולו "רק היום" - הרוויח. לעומת זאת, השמאלנים שמטיפים לנו שנים ש"הזמן משחק לרעתנו" מתבדים פעם אחר פעם, מה שלא יפריע להם להמשיך עם לוגיקת הבאסטה, בתקווה שיום אחד מישהו יקנה איזה אבטיח רקוב, בלי לדפוק עליו קודם.
יש התנהגויות שצריך לחקור. פרסומת לחברת פרסום, ברזיל
ה"רק היום" של לבני מוביל אותנו אל הסיפור הבא, מתוך הכרך הראשון של כתבי רבי אלתר דרויאנוב:
עני בא מעיירתו הקטנה לכרך הגדול והתגורר בביתו של קרוב עשיר. פעם אחת, בשעת סעודה, התחילה בעלת הבית קובלת: "בכרך מאמיר היוקר מיום ליום. לשעבר היתה סעודה עולה בסלע אחד, עכשיו היא עולה בשניים".
נאנח האורח העני: "קשים מזונותיהם של יושבי כרכים! בעיירתנו הקטנה עולה סעודה יפה רק שני זוזים".
מיד שאלה בעלת הבית: "אם בעיירתך כל כך זול, למה אין אתה חוזר לשם?"
נאנח האורח העני בשנית: "שמא את יודעת בעיירתנו אדם שיש לו שני זוזים?"
על הסובלנות
רמי קלינשטיין הודיע שיופיע בחברון, ליד מערת המכפלה, במסגרת חגיגות 50 שנה לשחרור העיר במלחמת ששת הימים - ותנועת שלום עכשיו סוערת. מה פתאום הזמר "שלנו" מופיע שם, בשטח הכבוש? כיצד זה יכול להיות, הזדעקו אנשיה? פתיחות לדעות שונות? סובלנות כלפי מי שחושב אחרת? חס וחלילה, הרי זה לא מתיישב עם האג'נדה שלהם.
זה הזכיר לי מאמר ארוך ומרתק שהופיע לפני כשבועיים באתר הוושינגטוני המצוין "פוליטיקו", תחת הכותרת "מדוע הליברלים אינם סובלנים כפי שהם חושבים על עצמם?" המאמר המקיף הזה הפך לידיעה קצרה בת כ־100 מילים שהופיעה בעיתון "הארץ".
חבל, כדאי לקרוא את המאמר המלא. הוא מסכם כמה מחקרים בנושא זה, וכולם מצביעים על מסקנה ברורה - מי שמציגים את עצמם כנושאי הדגל של הפתיחות והסובלנות וזה גם מה שהם חושבים על עצמם - כלומר, במושגים ישראליים, "שמאלנים" - הם צרי אופקים ולוקים בדעות קדומות לא פחות מאשר שמרנים, במושגים שלנו "ימנים". ספרו על זה לרמי קלינשטיין.
על היעדר יכולת לשמוע קולות אחרים סיפר רבי אלתר דרויאנוב באחד מכתביו כך:
אתמול, סיפר חסיד, נסע הרבי דרך כפר של גויים. יצאו "שקוצים" (ילדים לא־יהודים) וביקשו ליידות בו אבנים. אמר הרבי את הפסוק "בגדול זרועך ידמו כאבן", ומיד קפאו ידיהם של ה"שקוצים" כאבנים.
תמה אחד מן החבורה: "אם כן, למה חזר הרבי משם ועינו נפוחה?"
ענה המספר: "היה שם 'שייגץ' אחד חירש, ולא שמע את הפסוק".
געגועים
השגריר האמריקני לשעבר, דן שפירו, אומר ש"בסתר לבם הישראלים מתגעגעים לברק אובאמה". מעניין, ידענו תמיד שהשגריר שפירו הוא אדם ברוך כישרונות, אבל לא ידענו שהכישורים שלו כוללים קריאת מחשבות. אל תזלזלו בו: בהחלט ייתכן שכבוד השגריר שפירו יודע גם לקרוא את העתיד בכדור בדולח.
כל זה לא יכול שלא להוביל אותנו אל בירת המכשפות, הנשגבת בממלכות בכל הגלקסיה, רומניה, המדינה היחידה בעולם שבבחירות שמתקיימות בה מתמודדת גם מפלגת מכשפות. וזה הסיפור:
רומני אחד הולך למכשפה צוענית, ושואל אותה: "איפה את רואה אותי בעוד 5 שנים?"
המכשפה מביטה בכדור הבדולח שלה, ואומרת: "אני רואה אותך במבנה אבן ששייך רק לך, ועליו אפילו כתוב שמך, ויש עליו פרחים יפים, סביב המבנה יש הרבה מבנים דומים, בסך הכל האזור מאוד שקט ושלו, ונראה לי שאתה לא סובל שם".
"ואיך נראה המבנה הזה?" שואל הרומני.
המכשפה ענתה: "כמו שאר המצבות".
בלונדון הייאוש יותר נוח
פעם אחת, רק פעם אחת, היה משמח את אזרחי ישראל לשמוע את ממשלתנו מודיעה לבריטניה שאיו פתרון צבאי לטרור, ששלום עושים עם אויבים, וכדי להפסיק את מעגל האלימות - יש להפסיק את הכיבוש ולתת לדאעש מדינה שבירתה לונדון. הסטיקרים "ממלכה אחת לשני עמים" עלינו. עם זאת, נייחל שהיה זה מעשה הזוועה האחרון של האסלאמיסטים, בבריטניה, באירופה ובכלל.
דרושה גננת
כמה שרים הודיעו, יום לפני ביקורו של הנשיא טראמפ, כי לא יגיעו לקבלת הפנים בנתב"ג. ובכן, הגיע הזמן שהשרים הללו יקבלו את היחס המכובד שמגיע להם: ארגז חול, פינה לשחק בקוביות, חוברת צביעה של אנה ואלזה ורשות לראות בטלוויזיה את "הבית של פיסטוק". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו