שניר שוקר נולד כמה ימים לפני שדני איזמירלי הוריד את הפועל ת"א בסוף האייטיז. חיים שלמים העביר הבחור עד לרגע שבו כבש שער שסגר מעגל חיים עבור קבוצת הכדורגל, שהספיקה לנצח את צ'לסי ומילאן, לעבור את מכבי ת"א במאזן ניצחונות הדרבים ולראות את בלומפילד נהרס. אשמים כמובן לא חסר, וכולם אשמים. מראשון האוהדים ועד אחרון השחקנים. ומסקנות יהיו גם יהיו, כמובן. מסגירת מתחם חודורוב הרמטית ועד הרחקתם של גורמים מפוקפקים שנדבקו לאורך השנים לעגלה שנקראת הפועל ת"א. מה שלא יתוקן בקיץ הקרוב, כבר לא יתוקן לעולם.
קיים סיכוי סביר שהפועל ת"א תיתקע בלאומית יותר משנה אחת. וגם אם יתרחש מה שכולם מצפים והקבוצה תעלה חזרה לאחר שנה אחת, אסור לחשוב שזו אותה הפועל ת"א שעלתה בפעם הקודמת. אין אלי כהן בהפועל היום, אין מוריס ז'אנו ובעיקר אין הרבה כסף. גם כשמסתכלים על מחלקת הנוער של האדומים, כמה פליקס חלפון ויוסי אבוקסיס צומחים שם? ונניח שיצמחו, האם הפועל ת"א בגלגול הנוכחי של הכדורגל הישראלי יכולה להתחרות במכבי ת"א של מיטש גולדהאר? האם יש לה סיכוי להתמודד עם יעקב שחר או אלונה ברקת על אותו שחקן? התשובה ברורה.
גם אם המועדון יחזור לליגת העל, הוא לא צפוי להגיע בשנים הקרובות לטרקלינים באירופה, לא יילחם על הגביע וכנראה גם לא יהיה יריב ראוי בדרבי. הפועל ת"א, שהוקמה בשנת 1923, סוגרת את החלק הראשון בהיסטוריה שלה ופותחת פרק חדש. אם לא ילמדו מהטעויות בשנים האחרונות, נדמה שהחלק הרע באמת אפילו עוד לא התחיל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו