אתמול עברה בוועדת השרים לחקיקה הצעת החוק של ח"כ דיכטר, המבקשת להבטיח את היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי - ושלו בלבד. לכאורה, עולה השאלה מדוע יש להבטיח דבר ברור מאליו? הרי חוק השבות שריר ותקף וצביונה היהודי מובהק.
אלא שמתברר שמתחת לפני השטח, ורחוק מעיני התקשורת הממוסדת, מתרחשת פעילות מאסיבית מצידם של גורמים ערביים ואיסלאמיים, שמטרתה לחשוף את עברה הערבי־פלשתיני של הארץ ולגמד את השינויים הכבירים שחוללה ההתיישבות הציונית.
גופים ערביים שונים משקמים באינטנסיביות מקרקעין דתיים נטושים בכל רחבי הארץ, בטענה שחשוב להם למנוע את חילולם ולשמור על קדושתם הנצחית. אך מדברים שנושאים חברי כנסת לצאן מרעיתם בכלי תקשורת ערביים מתברר שפעילותם נועדה להוכיח מי הם "בעלי הארץ האמיתיים" ולאפשר את החזרת הנוכחות הערבית לאתרים שהיום היא כבר אינה קיימת בהם, דוגמת עפולה, נס ציונה ויקנעם.
בניגוד למאבקים לאומיים אחרים, שני העמים טוענים שיש להם בעלות היסטורית על הארץ כולה, הנובעת ממקור דתי־לאומי. המאבק על הקרקע הוא מאבק קיומי עבור שתי הקבוצות הלאומיות בארץ ישראל, משום שאחיזה של צד אחד בקרקע מונעת בהכרח את אחיזתו של הצד האחר.
תחת הכותרת של "שימור המורשת הערבית" מתקיימת פעילות מקיפה של רישום הנכסים הדתיים הנטושים ושיפוצם. פעילות ענפה זו נועדה להחיות את כל היישובים הערביים שניטשו ונהרסו במלחמת השחרור ולאחריה. כמו כן, מופעל לחץ כבד על המדינה כדי שתתיר ליישב מחדש את הכפרים ואת השכונות הנטושות. מטרת הרישום והלימוד היא לחנך את הדור הצעיר להכיר את מקומות יישוביהם "המקוריים".
הנכבה היא מרכיב מרכזי בחיי הערבים בישראל. סביב היישובים הנטושים, כגון אום אל־זינאת (אליקים), מג'דל (אשקלון) ושייח' מוניס (רמת אביב), קיימת פעילות ענפה הכוללת תיעוד, ביקור, שיפוץ ודרישה לשיבה. במסעות אל השורשים מבקרים אלפי תלמידים ערבים במחוזות ההיסטוריה החרבה שלהם. אל מול ציוני קברים בכפר דאמון שבכרמל אמר המדריך לתלמידים: "זה לא יום כיף. היום אנחנו באים כדי לעורר את הרגשות שבתוכנו, רגשות אהבת המולדת והעם".
יש נקודות השקה רבות בין הפן הערבי לפן האיסלאמי של המאבק ובין המאבק בציונות למלחמה ביהודים, ולמעשה קיים ניצול של הפן הדתי לצורך השגת רווחים לאומיים. לכן לצד השמירה על הזכויות האזרחיות והדתיות של האזרחים הערבים יש להתנגד לכל ניסיון לשנות את צביונה היהודי של המדינה.
הפתרון לבעיה זו טמון בהכרת המדינה בתופעה וברצון להתמודד איתה. עד כה, ממשלות ישראל לדורותיהן התעלמו מן התופעה, כאילו שהיא תיעלם מאליה. על ישראל לנטרל את הפעילות הלאומנית המתבצעת באצטלה הדתית.
ישראל צריכה לדעת ששכנינו לא הרימו ידיים בניסיון לשנות את המציאות שהציונות יצרה בארץ. הם פועלים במסגרות בינלאומיות, בפעילות מאסיבית בשטח, ובעיקר בחינוך הדור הצעיר לכך שזכות השיבה היא זכות שרירה וקיימת שגם תמומש בעתיד.
הכותב הוא מומחה לסכסוך הישראלי־פלשתיניטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו