נוסיפה קיסם למדורה

איך הפך הביטוי "אידיוטים שימושיים" למדויק ביותר? • מה הבעיה עם הפלג הירושלמי? • למה האסירים הביטחוניים מזכירים את תשעה באב? • וגם: האם תקבלו את "סליחתי"? 

המחבל שביצע את הפיגוע בתחילת השבוע, בערב יום הזיכרון לנרצחים בשואה, ברחוב הירקון בתל אביב, הגיע לעיר בעזרת ארגון שמאל שמביא פלשתינים לסיורים בתל אביב, מתוך הנחה שכאשר הם יראו שלא כולנו מתנחלים לאומנים - הם יאהבו אותנו. למרבה הצער, הוא לא הספיק להשתכנע שחלקנו אנשים נאורים, והנה הביטוי "אידיוטים שימושיים" מעולם לא היה מדויק יותר.

אבל מעבר לביטוי הזה, שמקורו בשנות המלחמה הקרה, הכוונות המתחזות לטהורות של לטפני המחבלים מזכירות הרבה יותר את המילים האחרונות של יאן הוס, שכאשר הועלה על המוקד (כיוון שהטיף לרפורמות בכנסייה), ביולי 1415, וראה זקנה מוסיפה ענף למדורה, קרא לעברה, "הו, תמימות קדושה".

אבל אין צורך להרחיק להיסטוריה של הנצרות כדי ללמוד על ערכה של תמימות. די אם נלך לאותה מורה שנכנסה לכיתה והודיעה לתלמידים: "ילדים, היום נלמד משהו חדש, בוודאי כולכם שמעתם את הסיפורים על החסידות שמביאות את התינוקות ומכניסות אותן לארובות. ובכן, הגיע הזמן לגלות לכם את האמת על איך ילדים באים לעולם".

כמה תלמידים הורידו את הראש והתחילו לבכות, והמורה ההמומה פנתה לאחד מהם ושאלה: "מה קרה לך תלמידי, למה אתה כל כך עצוב? אתה לא רוצה לדעת את האמת על החסידות?"

הילד הסביר: "בגיל 4 גיליתי שאין פיית שיניים, בגיל 6 גיליתי שאליהו הנביא לא מגיע בליל הסדר, בגיל 9 גיליתי שאבא לא יודע הכל. אז עכשיו את רוצה לגלות לי שכאשר אני אהיה גדול לא אעשה סקס? לא יישאר לי למה לחכות".

 

זהירות, משיח

בשבועות האחרונים מפגינים קנאי הפלג הירושלמי, חוסמים כבישים ומתפרעים. הכל במחאה על "גזירת הגיוס" שלא קיימת. הם מסרבים אפילו להגיע ללשכת הגיוס כדי לקבל את הפטור (רוב הציבור החרדי מתנגד להתפרעויות שלהם). 

ההפגנות של פלג זה מלוות בקללות גסות נגד המדינה ושליחיה, מה שמביא אותנו לסיפור הבא שמופיע בכתבי רבי אלתר דרויאנוב זצ״ל (ערוך קלות):

מוכסן (יהודי שקיבל מהשלטון זיכיון לגבות מכס) שב לביתו מן העיר עגום וזעף. ראתה אשתו שליבו רע ואמרה לו: "מה אירע לך?"

נאנח המוכסן: "שמועה רעה שמעתי בעיר. משיח עומד לבוא".

שאלה אשתו: "ולמה זו שמועה רעה?"

ענה המוכסן: "מה נעשה לשדותינו ולכל הרכוש אשר עשינו פה?"

ניחמה אותו אשתו ואמרה לו: "לחינם אתה מצטער. כשם שהאל הציל את עם ישראל מפרעה ומהמן וכל הקמים עלינו, כך יצילנו בחסדו גם מהמשיח".

 

הפרעת אכילה

בתחילת השבוע הודיעו שהקבינט דן בשביתת הרעב של האסירים הביטחוניים. לא הצלחתי להבין למה הקבינט הרגיש שחובה עליו לקיים דיון בנושא. באיזה נושא הם הרגישו צורך להחליט? מה לעשות עם הכסף שנחסך כתוצאה מזה שהמחבלים לא אוכלים? באיזה עומק ייקברו המחבלים שיתפגרו? למה היה חשוב לכנס את הקבינט לדון בשביתת רעב של חלאות שהעולם לא ירגיש בהיעדרם? 

בשביתת הרעב הקודמת של האסירים הביטחוניים, התברר שבלילות מנהיגי השביתה פתחו שולחנות ו"הרביצו" ארוחות משובחות. כאשר מנהיגים פלשתינים נשאלו על כך, הם השיבו שהיו חייבים לאכול כדי שיהיה להם כוח להחזיק מעמד בשביתת הרעב. 

על מקרה דומה מספר ר׳ דרויאנוב בכרך השני של כתביו: 

תשעה באב, אחרי קינות, נכנס שמריל למסעדה ושאל: "מה דבר יפה יש היום לאכול?"

נבהלה עד מאוד בעלת הבית ואמרה: "רבי שמריה, שמא יצאת מדעתך, חלילה? תשעה באב היום".

ענה שמריל לבעלת הבית בנחרצות: "האם איני יודע? ואף על פי כן חייב אני לאכול היום, כדי להוסיף אלף רובל נדוניה לבת־ישראל יתומה".

ראה שמריל שבעלת הבית מסתכלת בו כאילו באמת אין דעתו שפויה עליו, והסביר לה: "מייד כשגמרו לומר קינות, יצאתי מבית המדרש ושמעתי שתי נשים מספרות זו עם זו. 'הלוואי', אמרה אחת לחברתה, 'ואזכה ליתן לבתי היתומה אלף רובל נדוניה כנגד כל יהודי שיאכל היום'. מייד נדרתי לאכול היום, כדי שיתווספו עוד אלף רובל לאותה יתומה".

 

במקום התנצלות

את הבדיחות הכי טובות שאני מכיר על יהודי רומניה שמעתי מהסבא והסבתא שלי שנולדו שם. פעם, כשהייתי ילד אפילו יותר ממה שאני היום, הייתי עד לוויכוח בין הסבא שלי לקרוב משפחה אחר, איך בדיוק היה מנוסח שלט שעל פי המיתולוגיה היהודית־רומנית, היה תלוי בבית כנסת מסוים בבוקרשט. השלט הכריז כי "הנהלת בית הכנסת לא אחראית לרכושם של מי שמתפללים בעיניים עצומות".

במילים אחרות, מי שנפגע מבדיחות כאלה ותובע התנצלות, ראוי שיבדוק אם הוא באמת יהודי־רומני. כי יהודים־רומנים הם הראשונים שצוחקים על עצמם. חבל אם מישהו נפגע, אבל אני מניח כי מי שנפגע מבדיחות כאלה, כאשר יבדוק את עצמו, יגלה שבעצם הוא פולני (ולמי שנעלב עכשיו, אני גם חצי פולני).

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו