גבול הצפון מסרב להירגע. רק בשבוע שעבר קיים חיזבאללה סיור מתוקשר לעשרות עיתונאים לאורך הגבול הישראלי־לבנוני כדי להפגין מי הוא בעל הבית האמיתי בלבנון. קציניו של הארגון, שהתלוו לעיתונאים, התגאו כי ישראל נתונה בקדחת מגננתית לאורך הגבול, חופרת תעלות ומבצרת עמדות, מחשש להתקפה של לוחמי חיזבאללה על מוצביה.
ואילו בבוקר יום ראשון דווח מקוניטרה הסורית כי שלושה לוחמים של מיליציה הפועלת בגולן בשירות המשטר הסורי, אך במעורבות עמוקה של חיזבאללה ושל איראן, נהרגו בתקיפה שאותה ייחסו הסורים לישראל (שהכחישה). רק לפני חודש נהרג אחד ממפקדיה של מיליציה זו בתקיפה אווירית, שלוותה אז ברמיזות עבות מישראל כי ידה במעל וכי מדובר באדם שהיה מעורב בניסיון לקדם פעילות טרור בגולן.
התקריות לאורך הגבול באות שבועיים לאחר התקיפה האמריקנית בסוריה. תקיפה זו היתה בלא ספק מהלך חשוב ובעל משמעות סמלית, אבל בעיקרו של דבר אירוע נקודתי ומבודד, בלא המשך ובעיקר בלא אסטרטגיה ברורה העומדת מאחוריו, שיש בה כדי לתרגם לשפת המעשה את ההכרזות הרמות שנשמעו מוושינגטון כי בשאר צריך ללכת וכי לא יוכל למלא כל תפקיד בסוריה בעתיד. במצב שכזה, אין פלא שבשאר רואה בתקיפה האמריקנית בסוריה משום חבטה קלה בכנף, שאחריה הוא יכול להמשיך בכל הכוח, הגם שבזהירות רבה מבעבר, אל השגת מטרתו - הישרדות על כס השלטון והכרעת מתנגדיו.
חזרה לשיגרה בסוריה של אחרי התקיפה האמריקנית פירושה חזרה אל הקרב שמנהל בשאר אל־אסד, בגיבוי רוסי ובעיקר איראני, להשיב לעצמו את השליטה על חלקים נרחבים של סוריה, ולהקשרנו, על אזור רמת הגולן.
השליטה ברמה אבדה לבשאר בראשית מלחמת האזרחים, אבל עתה הוא פועל לשוב אל אזור בעל חשיבות אסטרטגית זו בעבורו, ובעיקר בעבור בעלי בריתו האיראנים.
קצין בכיר צוטט בשבוע שעבר כאומר כי רוסיה תופסת את מקומה של איראן כבעלת הדבר בסוריה, שהכל נעשה לרצונה ועל פי תכתיביה. אבל מוקדם להספיד את התפקיד האיראני בסוריה וגם את הנוכחות של משמרות המהפכה ושל לוחמי חיזבאללה במדינה זו. אחרי הכל, הנוכחות הרוסית בסוריה מוגבלת לכמה עשרות של מטוסי קרב, שעה שלאיראן ולחיזבאללה עשרות אלפי לוחמים, חלקם מתנדבים שיעים שהובאו בידי האיראנים ללחום בסוריה. כמה אלפים מהם נמנים עם אותה מיליציה שיעית, אל־נג'באא', שאנשיה הכריזו בטהרן כי לאחר שיושג הניצחון בסוריה יפנו לגולן כדי ללחום בישראל. הרוסים שולטים אולי בבשאר, אבל זקוקים לאיראנים כדי לשמר את שלטונו וכדי לשוב להשליט את משטרו על מרחבים נוספים של סוריה.
במצב שכזה ממקדת ישראל את עצמה בחזית רמת הגולן, שאותה מבקשים האיראנים ומבקש חיזבאללה להפוך למגרש משחקים שבו הם יכולים לפעול נגד ישראל, באופן עקיף ותוך שימוש באנשיו של בשאר אל־אסד שאותם גייסו ואימנו. בעבר, כאשר פעלה ישראל נגד אנשי חיזבאללה, דוגמת ג'יהאד מורנייה, הגיב הארגון בפיגוע נגד חיילי צה"ל. אבל כאשר מדובר בפעולות המיוחסות בתקשורת הזרה לישראל נגד אנשיו של אסד, מותיר חיזבאללה את התגובה, ולרוב את היעדר התגובה, לנשיא הסורי. ולאחרון אין כמובן כל עניין לפתוח חזית עם ישראל, כל עוד הוא שקוע בחזיתות הלחימה נגד יריביו בסוריה.
אסד פועל אפוא לשוב אל הגבול בסיוע של איראן ושל חיזבאללה ובגיבוי רוסי. מוסקבה מצידה אינה מעונינת בעימות בין ישראל לבין חיזבאללה ואיראן, אבל ספק אם תפעיל את השפעתה לרסן את אלו ולכפות עליהם את רצונה.
מכיוון שכך, לישראל לא נותר אלא לנהל "מערכה בין מלחמות" בתקווה כי המערכה תמנע את המלחמה ולא תאיץ דווקא התלקחות בצפון, ובתקווה כי מערכה זו תקל עליה אם מלחמה שכזו תפרוץ לבסוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו