רבים בעולם החופשי נשמו שלשום בערב לרווחה, כאשר נוכחו לדעת שמארין לה פן זכתה רק בחמישית מן הקולות לנשיאות צרפת וכי מי שיתמודד מולה איננו ז'אן לוק מלנשון אלא המועמד הצעיר והמפתיע של המרכז־שמאל, עמנואל מקרון, שהשתתף לראשונה בבחירות כלשהן.
אלא שאסור ש"הבוקר שאחרי" יעניק למצביעים הצרפתים תחושה כי מקרון הוא הנשיא הבא. כדי שזה יקרה ב־7 במאי, יהיה עליהם לצאת מבתיהם ולהצביע שוב, ואין זה מובן מאליו. השאלות הגדולות של הסיבוב השני הן אם מנגנוני שתי המפלגות הגדולות - הרפובליקנית והסוציאליסטית - יתגייסו לטובת מועמד שאינו מייצג אף אחד מהן, ואם בבחירות הראשונות שבהן אין למפלגות הגדולות עניין ישיר בתוצאות, הן ייצאו מגדרן כדי שלשלטון יעלה נציג עצמאי, שהקים את מפלגתו החדשה (וחסרת המשמעות) רק לפני חודשים.
ב־2002, כאשר ניצח אביה של לה פן את נציג המפלגה הסוציאליסטית, רה"מ דאז, ליונל ז'וספן, והתמודד מול ז'ק שיראק לנשיאות, התגייסה המפלגה הסוציאליסטית לתמיכה ביריבה המובהק, שיראק, וסייעה בהשגת הניצחון הגדול שלו (75 אחוז). זה לא בהכרח יקרה עכשיו, עם התסכול הקשה משני צידי המפה הפוליטית, אף על פי שמועמד הימין, פרנסואה פיון, כבר הודיע לתומכיו כי עליהם לסייע למקרון.
שאלת הבאת המצביעים לקלפי תהיה קריטית, בעיקר משום שתומכי לה פן מחויבים לה, ויטרחו להגיע לקלפיות בכל מזג אוויר. תומכיו של מקרון היו מחויבים לו הרבה פחות, ועד לרגע האחרון הודו בפני הסוקרים כי אינם משוכנעים כי אכן יצביעו עבורו. למפלגה שהקים אין, כנראה, מנגנון משומן היטב להבאת הבוחרים לקלפיות, ושתי המפלגות הגדולות מלקקות את פצעיהן.
איש לא יוכל להציל את צרפת מעצמה. המדינה שהדמוקרטיה שלה היא נר לכל משטר דמוקרטי אחר בעולם, ושהיתה מורת דרך לרבים שחלמו ללכת בעקבות דגליה - שוויון ערך האדם, זכויות האדם וחירותו - תצטרך לטרוח בעוד שבועיים ולהצביע עבור אדם שאין היא מכירה, בעצם, אך יודעת לאילו ערכים הוא מחויב, כדי לבלום שוב את משפחת לה פן ולהחזיר אותה לריבים הבין־דוריים שלה, עד לבחירות הבאות.
מקרון, המבקש להישאר בנאט"ו ובאיחוד האירופי, המחויב לערכים ליברליים ואינו נוטה לקיצוניות, עשוי למצוא עצמו מול אתגרים קשים בקרוב, והראשון שבהם יהיה הבחירות לפרלמנט בחודש יוני, שבו יצטרך להבטיח לעצמו קואליציה פוליטית, במצב שבו אין לו, למעשה, מפלגה משלו. אבל ראשית, עליו לצלוח את הסיבוב השני לנשיאות, ובעניין זה יצטרכו המפלגות התומכות בו להראות כי אין מדובר בתמיכה מן השפה ולחוץ, אלא במחויבות אמיתית למנוע מצרפת לוותר על כל היפה בה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו