ביום ראשון הקרוב ילכו אזרחי טורקיה אל הקלפיות להצביע במשאל עם, שיזם הנשיא ארדואן, על הכנסת תיקונים בכמה מסעיפי החוקה שנועדו לחזק את כוחו כנשיא.
מדובר בשורה של תיקונים טכניים, שעניינם מתן סמכות לנשיא להכריז על מצב חירום במדינה ולפזר את הפרלמנט וכן למנות את ראש הממשלה ואת שריה. אלו נועדו להעביר את טורקיה משיטת ממשל פרלמנטרית, הדומה לזו הנהוגה בישראל ובאירופה, לשיטת ממשל נשיאותית דוגמת זו הנהוגה בארה"ב, המעניקה עוצמה יתרה לנשיא. אלא שצריך לזכור כי טורקיה אינה ארה"ב ואין בה אותה מסורת דמוקרטית, ואפילו לא אותה מערכת מסודרת של איזונים ובלמים שביכולתה להגביל את כוחו של העומד בראש.
דומה כי לרגע הזה חיכה ארדואן מאז החל את דרכו הפוליטית. לשם כך פעל כדי להשיג רוב בפרלמנט הטורקי, שיאשר את התיקונים המוצעים בחוקה בטרם יובאו למשאל עם. כזכור, התקיימו בשנה שעברה בטורקיה שתי מערכות בחירות לפרלמנט - ביוני ובנובמבר - משום שבסיבוב הראשון ביוני כשל ארדואן במאמציו להשיג לעצמו רוב מוחלט בפרלמנט שימלא אחרי רצונו.
ארדואן נתפס לא פעם במערב כמי שמבקש להחזיר את טורקיה אל העבר, לימי הזוהר של האימפריה העות'מאנית, עת שלטה על חלקים נרחבים של המזרח התיכון. אבל מטרה מיידית בעבורו היא להתנתק ממורשתו של אטאטורק, מייסדה של המדינה הטורקית המודרנית, שביקש להפוך את טורקיה למדינה מערבית וחילונית הקשורה בטבורה לאירופה.
משאל העם הוא אקט לכאורה לגיטימי במהלך כולל יותר שמוביל ארדואן, המיועד לחזק את כוחו. הצד הבוטה יותר הוא דחיקה שיטתית של אויביו הפוליטיים ושל מבקריו מן המרחב הציבורי בטורקיה. לשם כך ניצל ארדואן את ניסיון ההפיכה הצבאית הכושל של הקיץ שעבר כדי לרדוף את יריביו ומבקריו, להשליך רבים מהם לבתי הכלא ולסלק אחרים ממשרותיהם בטענה כי עמדו מאחורי ניסיון ההפיכה.
במערכות בחירות בעבר שימשה ישראל בידי ארדואן שק חבטות לחבוט בו ולקושש באמצעות רטוריקה אנטי־ישראלית קולות של מצביעים. הפעם מצויות שתי המדינות בעיצומו של תהליך נורמליזציה. לכן בחר ארדואן באירופאים כיעד. החלטתן של כמה ממשלות אירופה לאסור עליו ועל שריו להשתתף בעצרות תמיכה בשינויים המוצעים בחוקה, שאירגנה ממשלת טורקיה ברחבי אירופה בעבור מיליוני המהגרים הטורקים ביבשת, עוררה על האירופאים את חמתו של ארדואן. האירופאים, בניגוד לנשיא רוסיה פוטין, לא מכים כידוע בחזרה.
משאלי דעת קהל שהתקיימו בטורקיה, ככל שאפשר לסמוך על משאלים שמקיימים אמצעי תקשורת מוכים ומאוימים, מלמדים על שוויון בין המתנגדים לתומכים בארדואן. בכך אין כדי להפתיע, שהרי הצלחותיו המרשימות של ארדואן בעבר נבעו לא רק מעומק התמיכה בו אלא גם, ובעיקר, מחולשת מתנגדיו ומן הפיצול השורר בשורותיהם. כדי להחליש עוד יותר את יריביו אסר ארדואן את מנהיג המפלגה הכורדית (PHD) במדינה, שזכתה להישגים בבחירות האחרונות, והאשים אותו בסיוע למחתרת הכורדית במדינה.
תבוסה במשאל העם תהיה מכה אישית קשה לארדואן, ויש אף המתנבאים כי תסמן את ראשית שקיעתו הפוליטית. אבל בעבר ידע ארדואן מפלות דומות, ואלו מעולם לא עצרו אותו מלהתאושש ולהמשיך בשלו.
עם זאת, האתגרים הניצבים בפני טורקיה, גם במקרה של ניצחון של ארדואן במשאל העם, הולכים ומתרבים. הכלכלה מקרטעת, הטרור הכורדי ואף זה של דאעש מרים ראש, ובסוריה לא מצליחה טורקיה לקדם את האינטרסים שלה על חשבון בשאר אל־אסד, דאעש, האיראנים, ובעיקר הכורדים שנואי נפשה. האופן שבו יתמודד ארדואן עם אתגרים אלו הוא שיקבע כיצד ייזכר בהיסטוריה הטורקית, ובעיקר אם יעלה בידיו להביא את עידן אטאטורק לסיומו ולהתחיל את עידן ארדואן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
