בשירות המציאות השקרית

לאחרונה זכינו לאבק כוכבים בדמות ריצ'רד גיר, השחקן ופעיל זכויות האדם, שמצא בבכורת הסרט "נורמן", שבו הוא מככב, הזדמנות טובה לבדוק מקרוב את זכויות הפלשתינים בחברון, בהדרכת ארגון שוברים שתיקה. התובנה: מה שמתרחש בחברון נמדד רק על פי רחוב שוהדא (קרי: "רחוב הרוצחים") השומם, וזהה לדיכוי השחורים בארצות הדרום בארה"ב עד לפני עשורים מועטים. אפרטהייד תוצרת צה"ל. אני רוצה לחשוב שהשחקן הבין את שהבין מתוך נאיביות. זו המציאות שהציגו בפניו מארחיו. בלי סיבה ומסובב. בלי ההיסטוריה של רצח היהודים לדורותיהם. מציאות מובנית. שקרית. 

האם המטרה מקדשת את האמצעים? בעוד הוויכוח נמשך, יש הממשיכים בדרך עלילות הדם על היהודים, שהיו לאורך הדורות כלי להסתת ההמונים לבצע פרעות שלוחות רסן, מפוגרומים ועד השמדה שיטתית של יהודים. ממש כמו עלילת השקר והזדון, שכבר מלאו לה כ־900 שנים, ולפיה היהודים במקומות ובזמנים שונים באירופה הנוצרית השתמשו בדמם של ילדים לצורכי פולחן דתי. 

הפלשתינים מזינים את סיפורי עלילות הדם ב"עדכונים" בני זמננו. אחת מהצלחות התעמולה הבולטות היא ייחוס סגירתו של הרחוב בחברון, הנקרא על שם רוצחי היהודים באשר הם (שרבים מהם בני העיר), לטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה ב־1994. העובדות: הרחוב נסגר לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בעקבת סידרת פיגועים שראשיתם בפיגוע בציר המתפללים (15.11.2002), שגבה את חיי 12 חיילים ואנשי כיתת הכוננות של היישוב היהודי בחברון, וסופם בפיגוע התאבדות שבו נרצחו בני הזוג לוי (2003).חרף סגירת הרחוב העיר נותרה הומה ותוססת, ועל השוק הסיטונאי החדש לפירות וירקות (מ־2007) גאוותה. ועדיין לא הזכרנו שמי שבאמת נשללה זכותם לבקר בחברון, עיר האבות והאימהות והעיר היהודית העתיקה בעולם, היו דווקא היהודים. הם, שנטבחו על ידי שכניהם הערבים במאורעות תרפ"ט (1929), והנותרים שבהם פונו. לא זכויות האדם־או־הדת שלהם נשללו, אלא זכותם לחיים.

אז הפלשתינים משקרים, תאמרו. ספרי לנו משהו חדש. ואני אומר שאימוץ הנרטיב השקרי על ידי ישראלים, כמו שוברים שתיקה, והפצתו בעולם באמצעות ידוענים כמו גיר, קשים לעיכול בכל פעם מחדש. 

"אתה באמת חושב שההשוואה שעשה גיר ליחס שקיבלו השחורים בימים החשוכים של ארה"ב, זו ההשוואה?" - חוזר ושואל עופר חדד ("הסיפורים הבולטים של היום", 23.03.17, ערוץ 2) את נדב ויימן, איש שוברים שתיקה, שערך את הסיור לגיר. ונדב, במילים כאלה ואחרות, מבהיר שכל הדרכים לסיום הכיבוש כשרות. ואתם, מאיזה צד של המפה הפוליטית שאתם, חשוב שתדעו שמדובר בהצגה שקרית של המציאות. ושההחלטה אם להוציא דיבת הארץ רעה תעמוד לנגד עיניכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו