מעולם לא נשמעה שירת ההמנון הלאומי "התקווה" מתריסה אך אופטימית כמו השירה שבקעה בבית הדין הצבאי מייד עם סיום הקראת גזר דינו של החייל אלאור אזריה. שירה הזועקת נגד מה שבעיני רבים נראה כעוול, ואופטימית מפני שמדינת ישראל חשובה למרות התחושות הקשות. מפני שבזמן אמת, כמו במלחמה, אחוות הלוחמים ותומכיהם בעורף משכיחה את מצוקות היום יום, והסליחה והמחילה עולות על גדותיהן. כך היה, וכך תפילת ההמנון מספרת לנו שגם יהיה.
למרות הכרעת הדין, העמוסה במילים גבוהות על מוסר ועל טוהר נשק קדוש, במה שנשמע יותר כמו הטפה מאשר חיקור הדין - הרי הפער הבלתי נתפס בין הכרעת הדין לבין העונש המושת על החייל הוא הנותן תקווה לחייל, למשפחה ולשאר אזרחי ישראל. רבים חשו שנחצה גבול בעצם העמדת חייל לדין פלילי, והלה כאבו את כאבו של חייל האמור לקבל גיבוי ממפקדיו הקרובים ביותר, ראו ושמעו כיצד שר הביטחון והרמטכ"ל חורצים את דינו של בטרם החל המשפט. ואז באו ההערות והביקורת על שני הבכירים בדיוק במה שטענו רבים: המשפט לא הוגן.
זו תחילתה של תקווה שקולות המחאה אכן חילחלו אל תוך "המשפט הסטרילי". מפני שהמשפט חרג מכל גבול מוכר של עיסוק בהריגה של מחבל. ובתוך המשפט, כלומר בהכרעת הדין, נאמרו דברים נחרצים כל כך, כאלה אשר "הפילו את ההגנה" ללא מענה, והציפייה שתהיה הלימה בין כתב אישום חמור המגובה בהכרעת דין קיצונית עוד יותר, כאילו הועתקו כל דבריו של התובע אל תוך הכרעת הדין, ולפתע פתאום הדברים נשמעים אחרת בגזר הדין. לפתע פתאום החייל היה בסביבה עוינת וחמה, חייל מצטיין שבא להגיש עזרה לחבריו בקרב, ואם נוסיף על כך כיווני צילום והקלטות שלא באו אל המשפט, כמו גם עדותו של מפקד המחלקה, זו אולי התקווה של התפכחות.
• • •
התפכחות מניסיון לעצב את התודעה במשפטי ראווה מיותרים. אין שום ביטחון שערכיו של צה"ל, שמתפארים כל כך בשבחם, נעשו מזוקקים וצרופים יותר. מפני שכאשר רמטכ"ל מהרהר בקול רם במשפט אוניברסלי ללא שום עוררין, "הבא להרגך השכם להורגו", הוא מערער על יסודות הקיום של האדם בכלל. דמים רבים נשפכו כדי לקיים את המשפט היסודי הזה, דמים ממש ודמים של כסף ומשאבים אינסופיים, ואלה לא יכולים להיות נשפכים לחינם. איש לא חפץ במות האדם, איש לא שש אלי קרב מתאוות דם, אבל אישה ואיש מגייסים את כוחם ונפשם על מנת להגן על המולדת. כן, מילה שנשתכחה מאיתנו בניסיון עקר לשנות את מהותה של מדינת היהודים הנלחמת בטרור ובאותה נשימה גם מכבדת עד מאוד את זכויות המיעוטים בה.
רבים מאוד מאזרחי המדינה מביעים את כעסם ובאותה מידה מבקשים לחון את החייל. רבים עוד יותר מבקשים להשיב את הגלגל לאחור ולהרחיק את הצבא מאש זרה, כזו העלולה לכלות גם אותנו, חלילה. חשבון נפש אינו נחלתו של אלאור אזריה, אלא גם ובעיקר של הדרגים הגבוהים ביותר, ועל כך נתגדלה שירת "התקווה" המיוחדת הזאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו