אין מילת אמת אחת בדברי השר יריב לוין כאילו שופטי בג"ץ בוחרים את עצמם בחדרי־חדרים. אין גם קורט של צידוק לתביעתו שבג"ץ לא יבחן את חוקיותו של חוק ההסדרה.
כאשר היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, מסרב להגן עליו בטענה שאינו חוקי, מתחזקות זכותו וחובתו המוסריות של בג"ץ לבדוק את תקינות ההחלטה.
בתביעה שנאמרה במבט מזרה אימים העכיר לוין את הדיון בעתירה העתידית מפני שעצם תביעתו ואיומו יותירו כתם שמא ההכרעה הושפעה מדבריו.
זה שיאו של גל עכור. מוטי יוגב כבר אינו עולה על בג"ץ בבולדוזר. השבוע אמר כי זה "בית דין של אי צדק, וזו לשון המעטה".
בצלאל סמוטריץ' התגולל ב"הכל דיבורים" ב"קול ישראל" על בג"ץ באמירתו כי יש רק 0.000012% סיכוי שהיעדרותו של השופט־המתנחל נועם סולברג מהרכבים הדנים ביישוב יהודים ביהודה ובשומרון מקרית. ח"כ אחראי היה מבקש הסבר רשמי. קרוב לוודאי שביכולתו להגיע לשיחה עם הנשיאה מרים נאור. כל בדיקה מלמדת כי אין ולא היו דברים מעולם.
אך מה לנו לוין וסמוטריץ' ודומיהם? לנו יש עניין עם בנימין נתניהו ואיילת שקד שמחרישים, ועם סיעת הליכוד המאובנת ולצידה משה כחלון.
הם יודעים שבג"ץ הוא השכפ"ץ היעיל של ישראל; ושגם השמאל הקיצוני מתעב אותו מפני שהוא מגונן על ישראל בזירה הבינלאומית. לשמאל הקיצוני לא אכפת שבג"ץ יאבד את המעמד הייחודי שקנה לו בעולם הנאור מפני שבכך תינזק ישראל ללא תקנה.
על נאור ועמיתיה לנהוג על פי הכלל היהודי המובהק "אם אין אני לי - מי לי?" אם הקואליציה אינה מבינה בעצמה מה נזקה ומה חרפתה, על שופטי העליון להתלונן בלחישה על אוזנו של נתניהו, ואם לא תצלח כי אז בראיון ל"ניו יורק טיימס" שהגיעו מים עד נפש וכלו כל הקצים.
אפשר להחזיר את המפתחות, וכל מי שיסכים להתמנות לאחר מכן על ידי הממשלה להיכל שלטון החוק, יישא בתואר המבעית של שופט מטעם.
בכנס שנערך לפני כחודש בזכרון יעקב העלה הפרופסור אהרן ברק אפשרות זו במעמדה של נאור, והדברים נראו רחוקים משהו. כבר לא כל כך רחוקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו