אי אז במהלך שנות ה־80 של המאה הקודמת התחייבנו, חבריי ואני, ש"כשנהיה גדולים" נקנה מינויים של מכבי "עלית" ת"א ונלך למשחקים ביחד. אלה היו השנים של מיקי (ברקוביץ') ומוטי (ארואסטי), של דורון (ג'מצ'י) וקווין (מגי) ועוד רבים וטובים. גם צביקה שרף ורלף קליין היו אז בסביבה כדי לחלק הוראות מהקווים. לידם ישב בקביעות היו"ר המיתולוגי שמעון מזרחי, וגם איש העסקים דיוויד פדרמן הצטרף.
מכבי היתה אז ההופעה הטובה והיחידה בעיר ובמדינה. עבורי, "יד אליהו" היה קדוש יותר מהר הבית, אף שהוא היה בנוי כמו כלוב מבטון. הקבוצות הבכירות ביותר שהגיעו אז מרחבי אירופה חששו מהר הגעש המזרח־תיכוני ולרוב הפסידו בהצגות הצהובות של יום חמישי.
אם נתעלם מהרעשים ומהוויכוחים בין אוהדי הקבוצה לשונאיה, מכבי היתה אז מקור השראה לרבים. עוד לפני שהפכנו למעצמת היי־טק. בעידן שבו טיסה לחו"ל היתה אירוע חד־שנתי לבני מזל ועבודה כדייל/ת אוויר היתה השאיפה האולטימטיבית כי היא איפשרה לראות עולם, הרבה לפני הגלובליזציה והדיגיטציה, מכבי הפכה למותג בינלאומי ונתנה לנו את התחושה שגם אנחנו יכולים להתמודד במגרש הבינלאומי.
הנוסחה להצלחה היתה מהפכנית: בים של עסקנות ובינוניות, מכבי הצליחה לייצב קבוצה שהתנהלה על פסים מקצועיים ורציונליים בתוספת מיסטיקה צהובה. ההתנהלות היתה רחוקה מלהיות מושלמת. נעשו טעויות והיו תקלות, אבל היו גם נחישות, גאווה ו"רוח מועדון" שהופנמה על ידי השחקנים והובילה את הקבוצה להישגים ולאליפויות אירופה. אחרי עשור של בינוניות בשנות ה־90, המועדון התאושש בתחילת המאה הנוכחית. הביאו את פיני ואת פארקר. את שארפ, וויצ'יץ' והאפמן ז"ל, שהחזירו את המועדון לימיו הגדולים.
"יד אליהו" הפך ל"נוקיה" ול"מנורה מבטחים", ואת שמותיהם של חלק מאותם "חברים לחיים" מילדותי אני לא זוכר. סביר להניח שלא אזהה את חלקם אם יעברו מולי ברחוב. אחרים התקלקלו והפכו לאוהדים באדום. נראה לי שרק אני עמדתי במילתי. קניתי מינוי והגעתי למשחקים גם בעונות שבהן הקבוצה התעללה בעקרונות משחק הכדורסל וברוח המועדון.
בשנים האחרונות זה רק החריף. ממועדון שנתן השראה, הפכנו לקריקטורה עצובה. ממועדון שהיכה את יריביו הפכנו לשק החבטות של היורוליג. בשנותיה המעצבות מכבי היתה מועדון של כסף קטן ו"רוח המועדון" גדולה. אבל היוצרות התהפכו.
כן, אני שומע את הקולות המתעצמים לנטוש ולהתייאש. אבל על אף ההנהלה המיושנת והמייאשת, שעושה מאמצים כבירים לרמוס את המורשת שהיא בעצמה יצרה, ולמרות שלוש העונות הזוועתיות האחרונות - מאז אותה "תקלה" שהביאה לנו את אליפות היורוליג ב־2014 - למרות הכל, מכבי זה אצלי בלב! ורק אותך אני אוהב!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו