נאום ההשבעה: אמריקה יוצאת לדרך חדשה

כמו ברוב נאומי ההשבעה הקודמים בארה"ב, גם נאום ההשבעה של הנשיא ה־45, דונלד טראמפ, כלל מסר מרכזי של אחדות השורות. ואולם, בניגוד קוטבי למסורת, הוגבלה סולידריות זו למרחב החברתי, ולא כללה את האליטה הפוליטית והכלכלית. במרחב זה, ורק בו, ביקש הנשיא החדש ליצור קואליציה רחבה בין קבוצות, מעמדות וקהילות, שכולם נפלו קורבן לאינטרסים הסקטוריאליים והאנוכיים של בעלי השררה והממון ושל ראשי הממסד. הללו הפקירו, לדבריו, את מעמד הביניים ואת השכבות החלשות לגורלם, ואת התוצאות לכך אפשר לראות בהזנחה, בעזובה ובפשע הגואה, שהפכו לסימני ההיכר של רבות משכונותיה של אמריקה העירונית בעידן אובאמה.

על רקע מדכדך זה, שטראמפ שירטט בחריפות וללא כל עידון, אפשר לראות בנאום ההשבעה התחייבות חד־משמעית מצידו לשנות סדרי שלטון, ובראש ובראשונה לחולל תמורה רדיקלית באורחותיה, בסדרי עדיפויותיה ובדפוסי פעילותה של האליטה בוושינגטון ובניו יורק. בכך נשאר טראמפ צמוד להתבטאויות שהשמיע במהלך מערכת הבחירות, שבה מיצב את עצמו כמנהיגה של תנועה עממית ופופוליסטית, השואפת לעקור מן השורש את התרבות השלטונית הקיימת והמסואבת.

בניגוד לחלק הארי של נאומי השבעה קודמים, שבהם צוירה תמונה של סימביוזה ושילוב בין מגזריה השונים של החברה לבין המערכת הפוליטית, הפעם לא היסס הנשיא הטרי לקרוא תיגר על עקרונות היסוד שהנחו את חשיבתם ואת התנהלותם של מנהיגיה הפוליטיים והכלכליים של האומה אשר קדמו לו. וכך, בניגוד לציפייה הרווחת מהנשיא לאמץ גישה ממלכתית עם כניסתו לבית הלבן ולעולם המעשה, שיקף נאום ההשבעה את ההפך הגמור. שכן, בניגוד לקריאתו של הנשיא ג'ון קנדי לעם האמריקני, שעמדה במוקד נאום ההשבעה שלו ב־1961, להתייצב לדגל ולהיות מוכן לשאת כל נטל למען המולדת, הצהיר טראמפ שמימוש החלום האמריקני יחייב תחילה את מימוש משאלות ליבם ושאיפותיהם של נדבכיה השונים של החברה האזרחית. רק בכך, ולא בקידומו של יעד מדינתי אפריורי כלשהו, תוכל אמריקה של טראמפ להשיב עטרה ליושנה.

לית מאן דפליג שההשלכות הבינלאומיות והאסטרטגיות של מחויבות זו להתמקד בזירת הבית (ובה לעגן את המדיניות הלאומית בהעדפותיו וברצונותיו של "העם הבוחר") עתידות להיות מפליגות. אחרי ככלות הכל, במקום להמשיך להשקיע סכומי עתק במימון בריתות אסטרטגיות רבות שנים, מתעתד כעת הנשיא להגן על אמריקה באמצעות מערכות טילים מתקדמות, שיעניקו לה הגנה מפני איומים שמקורם ב"ציר הרשע" (המורכב מאיראן ומצפון קוריאה) ובאמצעות מלחמת חורמה בטרור האיסלאמי (ביטוי שלא היה שגור בפיו של הנשיא ה־44).

מדובר, אפוא, בדגם חדש ומרוכך של התנועה הבדלנית "אמריקה תחילה". תנועה זו פרחה בשלהי שנות ה־30 של המאה ה־20, ובניגוד לעבר, כוללת היום גם נכונות למעורבות צבאית ישירה, אך נגד יעדים מוגבלים (ארגוני טרור) ולא נגד ישויות מדיניות. זאת, כאשר המגמה הכללית עתידה להיות של הסתגרות הולכת וגוברת ביבשת האמריקנית, תוך התנתקות ממסכת שלמה של הסכמי סחר וביטחון רב־צדדיים. לא נותר אלא להמתין ולראות אם יצליח טראמפ להעלות במהירות את אומתו על נתיב חדש זה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו