"הם שחורים כל היום, היציאות שלהם לא יציאות, לא מטפלים בהם, המסכנים". את הנימוק "המשכנע" הזה השמיע אתמול אחד ההורים של אחד החיילים שנשלחו למעצר בעקבות סירובם להתגייס לחיל השריון. המוטו של הראיון היה "הבן שלי רוצה לשרת במג"ב והוא ישרת במג"ב, לא משנה מה הצבא רוצה", וכך הפך את צה"ל במחי לשון לתוכנית כבקשתך.
קו ישר נמתח בין התופעה המקוממת הזו לבין הידיעה על הירידה בהישגי התלמידים הישראלים במדעים ובמתמטיקה. לא אחת אנו שומעים יבבות מפי תלמידי תיכון, הקובלים על מבחני הבגרות למרות מערכי ההתחשבות, ההקלות והצרכים המיוחדים אשר מעניקים להם על ימין ועל שמאל. הדרישות הלימודיות רק הולכות ויורדות עם השנים, אף שפה ושם יש הבלחה של הצטיינות, מדליה פה וזכייה בצל"ש שם, אבל בגדול, דור ההווה הוא מפונק הדורש לעצמו זכויות יתר מבלי שיידרש לחובות ברמה מקבילה.
במדינת ישראל התפתחה כבר שנים רבות תרבות ה"מגיע לי", שהפכה חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך ומה שהיא מנחילה לבני הנוער. היום, כנראה, אסור לאלץ את בני הנוער לחשוב לעומק. המערכת, כמו הרבה מערכות אחרות, צריכה להישאר רדודה, שטחית ומעוטת דרישות.
תרבות זו נותנת את אותותיה גם בצבא. זה החל בתופעת ה"אותך לכרמלה מנשה", שהפכה את תפקיד הכתב הצבאי לנציב קבילות החיילים, עד שכבר לא היה אפשר להבחין בין תלונות אמת על התעללות ואלימות לבין תלונות בנוסח "אכלו לי, שתו לי".
זה הגיע אתמול לסרבנות המונית שכמותה לא ראינו בצה"ל. החיילים, אוי ואבוי, יהיו "שחורים ומסכנים", כאילו שצה"ל הוא איזו קייטנה לגיל הרך, עם שוקו ולחמנייה (שגם את זה שר הבריאות כבר לא מרשה...). בתקופות אחרות, להיות מפויח משהייה בשטח, מאותגר יציאות ו"אוכל חרא", כהגדרת אותו אב, היתה זכות גדולה ומקור גאווה לחייל המשרת את ארצו ומדינתו והמכוון לנצח במלחמותיה כדי לשמור על ביתו ועל משפחתו. היום זה הפך לעונש. ההורים הדוחפים אפם לכל חור לא עושים את זה קל יותר. גם הם גדלו אל תוך אותה תרבות.
ברור שרוב מוחלט של חיילי צה"ל אינם כאלה והמוטיבציה אצלם גבוהה לשרת ולתרום כמיטב יכולתם, ואף יותר מכך, אבל המיעוט המבוטל והמדולדל־אידיאולוגית הזה הוא תופעה המשפיעה על צה"ל כולו ועל החברה כולה. עובדה שבתוכניות הרדיו ובתקשורת לא מפסיקים לעסוק בכך, קצינים וטובים נדרשים לנושא ושטח פרסומת חינם רב ניתן לאותם עלובי נפש, שמה שהיה צריך לעשות הוא להתעלם מהם ולהניח להם למלא את ימיהם בכלא, שכן אין מדובר בסרבנות אידיאולוגית, שאף היא אם כל חטאת, אלא בסרבנות פינוק גרידא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו