העימות בראשית השבוע על גדר הגבול הישראלי־סורי בדרום רמת הגולן, בין צה"ל לבין מחבלים של ארגון דאעש, הוא תזכורת לכל מי שהספיק לשכוח או להתעלם מכך ש"דאעש כבר כאן" ומקיים זה יותר משנתיים נוכחות שוטפת לאורך גדר הגבול עימנו.
בדצמבר 2014 נשבעה אחת מקבוצות המורדים בדרום הגולן, "חטיבת שוהדאא' אל־ירמוק" (חללי הירמוק), אמונים לדאעש. מאז היא איחדה כוחות עם כמה קבוצות מורדים נוספות ובמאי 2016 הכריזו כל אלו על כינונו של "צבא ח'אלד אבן אל־ווליד" כשלוחה דרומית של דאעש במשולש הגבולות שבין ישראל, ירדן וסוריה בדרום רמת הגולן. נציגות דרומית זו של דאעש שולטת במרחב המשתרע על כמה מאות קילומטרים, שבו חיים כמה עשרות אלפי תושבים.
כמו ארגון חיזבאללה, המקיים נוכחות בצפונה של רמת הגולן, כך גם לדאעש בדרום הרמה עיסוקים חשובים ודחופים יותר מאשר פתיחת חזית עימות עם ישראל. לוחמי דאעש עסוקים בלחימה בכוחות המשטר הסורי אך גם בקבוצות מורדים אחרות באזור, חלקן כאלו המקיימות קשרים עם ישראל. משום כך העדיף דאעש לשמור על השקט לאורך הגבול ולא לצרף את ישראל לרשימת אויביו המתארכת.
אבל לישראל היה ברור למן הרגע הראשון כי בעבור ארגון כמו דאעש חימום הגבול הוא בעיקרו של דבר שאלה של זמן. שהרי אם הארגון יצא מן העימותים עם
יריביו כשידו על העליונה הוא יוכל להתפנות לפעול נגד ישראל, אבל גם אם יפסיד, כפי שקורה היום לדאעש בצפון עיראק ובמזרחה של סוריה, גם אז הוא יבקש לפעול נגד ישראל כדי להרוויח נקודות ולהעלות את המורל הירוד בקרב תומכיו.
עד לרגע זה לא ברור אם התקרית עם דאעש היתה אירוע חד־פעמי שנבע מהחלטה או אף טעות בשיקול הדעת של מפקדים מקומיים של הארגון, או שמא מדובר במדיניות חדשה המוכתבת מלמעלה. תגובתו החריפה של צה"ל, שכללה גם תקיפה מהאוויר של עמדה של הארגון, גם אם עמדה ריקה, נועדה להבהיר שלישראל אין עניין להיגרר לעימות עם דאעש ולמעורבות בלחימה בסוריה, אך בה בעת היא לא תעבור לסדר היום על כל ניסיון להפר את השקט לאורך הגבול.
התקרית בגולן מעוררת מחדש את הדילמה שבפניה ניצבת ישראל למן ראשיתה של המלחמה בסוריה - מה ישרת טוב יותר את האינטרסים הישראליים - האם ניצחון של בשאר או אולי ניצחון של אויביו, ובהם גם דאעש. ושמא לישראל עניין בהתמשכות המלחמה ובהמשך נוכחות של דאעש על הגדר בגולן.
אלא שאפשר שהמלחמה בסוריה מתקרבת לקראת הכרעה מוקדם ממה שהעריכו בישראל. בשבועות האחרונים נוחלים בשאר ובעלי בריתו, הרוסים והאיראנים, הישגים בשדה הקרב. הם הולכים וסוגרים על העיר חאלב, השנייה בגודלה במדינה, ובאזורים אחרים מרימים המורדים ידיים ומסגירים שטחים שבהם שלטו לידי כוחותיו של המשטר הסורי. לכל אלו מצטרף משב רוח רענן מוושינגטון, שם שב ומכריז הנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, כי דאעש הוא האויב שבו יש למקד, בשיתוף פעולה עם הרוסים, את המאמץ האמריקני ולא בהפלת משטרו של בשאר אל־אסד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו