אחרי האש: לפצות יעיל ומהר

גל השריפות העצום שפקד אותנו השבוע הותיר מאות בתים חרוכים, ואף על פי שתודה לאל הסתיים האירוע ללא נפגעים בנפש, מדובר בטראומה לא פשוטה עבור מי שראו את ביתם נשרף, לא אחת באופן שאי אפשר לחזור ולהתגורר בו. סוגיית הפיצויים שהתעוררה כמעט מייד היא סבוכה ואינה קלה לפתרון, וגם לאחר ישיבת הממשלה אתמול טרם היה אפשר להתרשם מה המתווה שיגובש במקרה הזה.

מצד אחד, ברור שחלק ניכר מהשריפות הוצתו על רקע לאומני. כלומר, אלה הם אירועים בעלי אופי מלחמתי, ערבים נגד יהודים, לא משהו חדש בישראל. מהצד האחר, קשה להכריע בכל שריפה ושריפה מי אחראי לה וכיצד הוצתה. החקירות יצאו לדרך, ועד שיגיעו החוקרים לממצאים (מה שבחלק מהמקרים אין ערובה שיקרה), בינתיים אנשים נותרים ללא קורת גג והם צריכים פתרון.

מה שסביר שיתגבש יהיה מתווה מוסכם, שיגדיר מה היו השריפות על רקע לאומני ואולי אפילו יוכרזו מתחמים כאלה. מעט בדומה 

להסכמות על הפיצויים מנפילת רקטות סביב עזה, שכללו טווח קילומטרים מדויק ולא הגיעו לכל מקום שבו נפלו רקטות, למשל תל אביב או ראשון לציון.

אנחנו עדיין לא שם, כלומר בנקודה שבה יוגדר בדיוק מי יוכרו כנפגעים שזכאים למס רכוש ומי לא, וככל הנראה נגיע אל השלב הזה רק כאשר יתברר שגל ההצתות הזה מאחורינו. 

אבל יש כאן חובה על הממשלה לנהוג בזהירות רבה באנשים שאיבדו את כל עולמם כחלק מהמלחמה שלנו על הבית הלאומי. צריך לגלות רגישות - ולנוכח גל המעצרים וגם התחלת זרימתן של עדויות מצולמות, יש מקום להקלה מסוימת בנטל ההוכחה.

כמובן, אסור להקל יותר מדי. אל לנו להגיע למצב שבו אנשים שוקלים "לשרוף את המועדון" כדי להיכנס באופן אוטומטי לרשימת הנפגעים. פרקטיקות כאלה מוכרות לעייפה מעולם הביטוח, שבו יש משחקי חתול ועכבר בין חברות הביטוח שרוצות לשלם כמה שפחות, לאותה קבוצה לא גדולה של כאלה שמנסים לרמות אותן. הקו שצריך לעבור כאן הוא עדין ומורכב לשרטט אותו, אבל עדיין צריך למתוח אותו. 

למרות מצבנו הביטחוני המורכב, אפשר להגיד שישראל אינה מורגלת באסונות בסדרי גודל שכאלה, ולכן צריך למצות את המסקנות גם מאירוע קשה כמו זה. אחרי הכל, בעשורים הקרובים צפויה כאן רעידת אדמה רצינית, שכן פעם במאה שנה פוקדת את ארץ ישראל אחת כזאת, והאחרונה היתה ב־1927. אם המיקום שלה יהיה בים התיכון, אנחנו עלולים להיתקל בגלי צונאמי, ומכיוון שמרבית האוכלוסייה של ישראל מתגוררת ליד חופי הים, גם זהו תרחיש אימים שעלינו להיות ערוכים אליו ליום פקודה.

מה שאני מנסה להגיד הוא שהממשלה צריכה לדעת לשרטט את הקו בין אסון על רקע של סכסוך מלחמתי, להכנת תשתית להתמודדות עם אסון טבע בסקאלות גדולות הרבה יותר. בשורה התחתונה - צריך לקבוע את הקריטריונים הברורים לעזרה מהר ככל האפשר, ולעזור לאנשים הזקוקים לעזרה הדחופה מייד לאחר מכן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו