כשאתם הולכים ברחוב סתם כך, יושבים בבית קפה, מחכים לתור אצל הרופא או נוסעים באוטובוס, אני ממליצה לכם לקחת רגע ולשאול את הישראלי שלידכם מאיפה הוא עלה. התשובה יכולה להפתיע גם אתכם.
העלייה עדיין כאן. אתם אולי פוגשים בה מעת לעת בתקשורת כאשר מדווחים על גבורתו של חייל שעלה בגפו, או על עולה שהקים סטארט־אפ, אבל אני? אני חיה אותה יום־יום, והיום, לראשונה, מדינת ישראל מציינת את "יום העלייה" - המוקדש כולו להוקרה של המפעל הציוני המדהים הזה, המפעל שממשיך לייצר ללא קשר למצב הכלכלי או למצב הביטחוני, פשוט כי המפעל הזה הוא בסיס קיומנו.
יותר מ־40 אחוזים מאזרחי המדינה לא נולדו כאן. זהו נתון שאין לו אח ורע ברחבי העולם, בוודאי לא כשאנו רואים כיצד ישראל מובילה בעולם במדדי החדשנות, הסטארט־אפ והמדע, וחברים יקרים - מה היא עלייה לישראל אם לא סטארט־אפ אישי לכל עולה ועולה? לעבור ממדינה למדינה אף פעם לא היה תהליך פשוט וכל אחד נדרש, ואפילו חייב, להמציא את עצמו מחדש. ישראל, ערב הקמתה, היתה חייבת לקבל את זריקת המרץ של העלייה, והעלייה היתה אחת העובדות שנקבעו בשטח והבטיחה את הקמת המדינה.
גם כיום ישראל היא המדינה היחידה שממש פונה לקהל היעד שלה בחו"ל ומעודדת אותו לשוב הביתה לארץ המובטחת. מדינת ישראל היא מגדלור ליהודי העולם ועומדת איתן כדי שכל יהודי באשר הוא יידע כי יש בית שמחכה לו.
עם זאת, יש אתגרים כיום לעלייה שלא היו בעבר: מדינות מובילות מתחרות על ההון האנושי ומבקשות כי זה יגיע אליהן, אך מדינת ישראל, באמצעות משרד העלייה והקליטה, נשארת מובילה, מגבשת הטבות ומסלולים אשר מקלים את המעבר, וכן - מעת לעת גם באים אלינו למשרד ללמוד איך לעשות את זה.
לצד ההצלחות, אני גם מודעת לתופעה מדאיגה. אני קוראת לה "אוהבים את העלייה, אך לא את העולים". בעוד אנו חוגגים נתוני שיא במספרי העולים בשנים האחרונות, תופעה של גזענות ושנאת האחר עדיין קיימת בתוכנו ואני פוגשת אותה, לצערי הרב, מקרוב. אני לא מדברת על טוקבקים לכתבות על עלייה - שם המקלדת סופגת הכל - אך אני כן מתכוונת לתופעה שקיימת בעיקר במערכת החינוך: של כינויי גנאי לילדים, בתי ספר עם הפרדה ועוד, ופה אני רואה בעיקר אחראי אחד - החברה.
למדו את ילדיכם לקבל את האחר, גם אם יש לו מבטא, למדו אותם להזמין הביתה את סרגיי, או מולה או סיימון אחרי בית הספר, גם אם הם מתלבשים קצת שונה, כי קצת שכחנו בדרך מי אנחנו, ובעיקר מאיפה באנו. חשוב שנזכור כי כולנו פה או עולים, או מרחק דור אחד משם.
העלייה הצילה את ישראל ערב הקמתה, ולא הפסיקה מאז להיות גורם מכריע בהבאת ישראל לקדמת המדינות המובילות. יום העלייה מהווה עבור כולנו הזדמנות לקחת אוויר, להסתכל אחת על השני ולזכור שאנחנו שבט אחד, לטוב ולרע, שבט אחד גם יחד.
הכותבת היא שרת העלייה והקליטה וח"כית מטעם ישראל ביתנו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו