מערכת החינוך בישראל מפוצלת לעייפה • מדוע יש צורך להפריד בין החינוך הממלכתי לחינוך הדתי? • למה יש בחלק מבתי הספר הפרדה מגדרית בגיל הרך? • כמה הערות לקראת פתיחת שנת הלימודים
בעוד כשבוע ימים יחלו יותר מ־2 מיליון ילדים את לימודיהם בבתי הספר השונים בארץ. בין בתי ספר אלה לא יהיה אחד המשותף לכל מגזרי החברה הישראלית. החוויה הידועה מארצות אחרות, של מפגש בין־תרבותי, בין־דתי, בינלאומי, אינה מוכרת בישראל. במקום זאת יתפצלו התלמידים לפי זרמים ופלגים. על פי החוק, יש רק שלושה זרמים: ממלכתי־כללי (בנפרד ליהודים ולערבים), ממלכתי־דתי, ובתי ספר שאינם רשמיים.
במציאות התרחשו פיצולים נוספים (בהסכמים קואליציוניים בהחלטות שרי חינוך). הפיצול כה גדול עד שקשה לאומדו. קיימים כ־20 תתי־זרמים ופלגים: החינוך הממלכתי־עברי, שהוא הגדול מכולם; החינוך הממלכתי־דתי, המתפצל אף הוא לרשת נעם־צביה ולבתי הספר הרגילים; החינוך ההתיישבותי, שקשה לדעת היום מה מטרתו ומהם מאפייניו; הממלכתי־דרוזי; הממלכתי־בדואי; הממלכתי־צ'רקסי.
בחינוך המוכר יש להפריד בין החינוך החרדי לחינוך שאינו חרדי, ובראשון יש להבחין בין בתי ספר המשתייכים לשתי המפלגות החרדיות, שלהן מעמד רשמי מיוחד לצורך מימון פטורים מחובות אחרים, לבין בתי ספר חרדיים אחרים. בבתי הספר המוכרים בולטים אלה של החינוך הנוצרי, שרבים מתלמידיהם אינם נוצרים ובהם מלמדים את תוכנית הלימודים של משרד החינוך; בתי ספר שונים ומגוונים אחרים; מוסדות פטור חרדיים הפטורים מכל מגע עם משרד החינוך וקשה לדעת מה בסיסם המשפטי; וישיבות קטנות המוכרות בחוק במעמד מיוחד והן בעלות פטורים מלימודי ליבה.
ארה"ב כמשל
לא סיימנו בכך את מניין הפיצולים שקיים בחינוך משלב, ברשת תל"י ובזרם חב"די, ועל כל אלה נוספת ההפרדה המגדרית בין בנים לבנות בחינוך הדתי והחרדי; הפרדה מוחלטת בחינוך החרדי והפרדה חלקית - החל מכיתה ד' - בחינוך הממלכתי־דתי. התוצאה מפיצולים אלה היא שוני משמעותי בתקצוב לתלמיד, צפיפות בכיתה ובזבוז כספים אדיר שאיש לא מחשב. מרוב פיצולים נשכחה עובדה קטנה אחת: החינוך הממלכתי, שהיה אמור להיות הבסיס לבניין אומה חדשה ולאינטגרציה של כל שבטי ישראל, נדחק לשוליים ואין בצידו שום גוף מפלגתי או מועצה ציבורית שיגנו על האינטרסים שלו. משום כך ילמדו הילדים החל מהשבוע הבא בכיתות צפופות יותר בבתי הספר של החינוך הממלכתי (28.7 תלמידים בממלכתי־כללי, לעומת 23.3 תלמידים בחרדי ו־24.5 תלמידים בממלכתי־דתי) ובבתי ספר עניים יותר מבתי הספר הסקטוריאליים.
רק כשליש מהתלמידים הישראלים ילמדו בממלכתי־עברי, כ־13% בממלכתי־דתי, וכל השאר יתפצלו בין הפלגים השונים. זהו מצב ייחודי לישראל. בית הספר הציבורי האמריקני, למשל, נחשב בצדק לאבן יסוד בבניין האומה האמריקנית ואיפשר יצירת זהות משותפת המאחדת את בני הדתות, הלאומים וההגירות השונות של החברה האמריקנית.
צבא כן, לימודים לא?
האם פיצולים אלה הכרחיים במדינה דמוקרטית האמונה על רב־תרבותיות? התשובה היא שחלק קטן מפיצולים אלה הוא מוצדק: ראשית, קיימת להורים זכות המוכרת במשפט הבינלאומי והישראלי לשלוח את ילדיהם לבתי ספר דתיים, המלמדים את עיקרי אמונתם הדתית. אך בתי ספר אלה הם פרטיים, אינם ממומנים על ידי המדינה או ממומנים רק בחלק הלא דתי. מוטלת עליהם חובה ללמד גם ערכים אוניברסליים כגון אזרחות, המהווה חלק חשוב בחיים דמוקרטיים. אגב, בשל הפרת חובה אזרחית זו ממשלת אנגליה סגרה בית ספר חרדי ותיק ומאיימת לסגור שורה של בתי ספר מוסלמיים. בישראל כמובן המצב הפוך: הפרטי הוא הבן המועדף, הממלכתי הוא החורג.
שנית, במדינה רב־תרבותית ומרובת לשונות כישראל יש מקום לחינוך נפרד: ועדת דוברת הכירה בפיצול כזה רק במקרים מוגבלים: לאום נפרד, לשון נפרדת, אורח חיים נפרד. אך במצב הקיים הפיצול נובע בעיקר בשל לחצים פוליטיים. גרוע מזה, מקצועות כלליים נלמדים על פי תוכניות לימודים נפרדות בפלגים השונים של מערכת החינוך. הילדים ההולכים לבתי הספר השונים ילמדו תכנים שונים כמו לימודי היסטוריה, שהיה אפשר לראותם כקבועים ואחידים, שמתפצלים להיסטוריה במגזר הדרוזי, הצ'רקסי, הערבי, הממלכתי־דתי, הממלכתי־עברי וללא היסטוריה כלל במגזר החרדי ובמוסדות הפטור. זהו מצב אבסורדי שאי אפשר להצדיקו בשום נימוק פדגוגי.
האם יש אפשרות להקטין פיצול זה? להלכה כן. קשה להבין את ההפרדה בין ממלכתי לממלכתי־דתי. הרי תלמידי ובוגרי הממלכתי־דתי משולבים בכל שלוחותיה של החברה הלא דתית: בצבא, בשירות המדינה, בכלכלה ואפילו באוניברסיטה הדתית בר־אילן. אם אפשר לשרת בצבא וללמוד באוניברסיטה יחד, מדוע אי אפשר ללמוד יחד בבית הספר היסודי? ומה הנימוק להפרדה מגדרית בגיל הרך? כל האסמכתאות ההלכתיות להפרדה זו מתייחסות לתקופה שבה בנות כלל לא למדו. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק הקים בבוסטון מערכת חינוך יהודית־אורתודוקסית לא מופרדת מגדרית, ואיש לא אמר עליו שהוא לא היה גדול בתורה ושומר מצוות. מדוע, אם כך, לא ילמדו בבתי ספר חרדיים הלכות דמוקרטיה כפי שהן נלמדות בבריטניה? ומדוע אי אפשר לאחד את החינוך הבדואי, למשל, עם החינוך הערבי ולהסתפק בלימודי מורשת נפרדים? ובעניין החינוך הערבי הנפרד, נשאלת השאלה האם לא רצוי לחתור ללימוד דו־לשוני, לפחות בתחילה, בערים "המעורבות". זוהי שאלה בעלת חשיבות רבה לעתיד ישראל ומפליא הדבר שאין בה דיון ציבורי.
מובן שמשאלות לב אלה תיתקלנה באילוצים פוליטיים שאי אפשר להתגבר עליהם היום. משום כך, יש להסתפק במועט: הנמכת המחיצות בין הפלגים ובעיקר הכנסת לימודים כלליים אחידים לכל הזרמים והפלגים, כך שתלמידים שיגיעו לבתי הספר בעתיד יחושו שיש, בכל זאת, משהו המאחד את כל תלמידי ישראל. יש צורך מוחלט בלימודי ליבה במגזר החרדי, ולא מעט הורים חרדים דורשים זאת. היעדר לימודים אלה מנבא רעות לעתיד הכלכלי והחברתי של המדינה.
