מועצת הסטודנטים של אוניברסיטת לייפציג הגרמנית החליטה להתעמת עם תנועת החרם נגד ישראל ומדובר במהלך תקדימי לפי כל קנה מידה. הרי אם לשפוט על פי הזירה האוניברסיטאית במערב אירופה, העשורים האחרונים לא היו מעודדים עבור ישראל. גופים סטודנטיאליים רבים קיבלו החלטות אשר גינו את המדינה היהודית ואימצו את הנראטיב השקרי של אויביה. קמפוסים הפכו לא אחת לחממות השנאה כלפי ישראלים, המונח "ציונות" הפך למילת גנאי ופעילים פרו־פלשתינים זכו לתמיכה כמעט אוטומטית. הדברים הגיעו לרמות מסוכנות של ממש. אחרי שטיפת המוח האנטי־ישראלית דור שלם של בוגרי אוניברסיטאות אירופיות נפל קורבן למסע הדה־לגיטימציה הפרוע נגד ישראל.
ופתאום באה החלטת הסטודנטים בלייפציג, שלראשונה קוראת לילד בשמו. בנוסח ההחלטה תנועת החרם נגד ישראל (BDS) מכונה תנועה אנטישמית, ונקבע כי מטרתה להביא להשמדת ישראל. למרבה ההפתעה, גם התא הסוציאל־דמוקרטי באוניברסיטת לייפציג תמך בנוסח זה, מה שאומר שגם בקרב השמאל האירופי הקרב על תדמית ישראל ועל האינטרסים שלנו אינו אבוד. בכלל, אין דבר כזה קרב אבוד. נכון, הרבה האשמות ריקות מתוכן - כגון האשמת ישראל ב"כיבוש" - השתרשו בתודעת הציבור במערב. אבל פעילות נחושה ומאומצת יכולה להפריך את ההאשמות המושרשות ביותר. כך קרה בקרב הרפובליקנים בארה"ב, ששינו את מצע מפלגתם לפרו־ישראלי והורידו מסדר היום דרישה להקים ביהודה ושומרון מדינה פלשתינית. כך, במוקדם או במאוחר, יקרה גם באירופה, בתנאי שישראל תעמוד על צדקתה. אחרי הכל, עוד לא נתקלתי באירופאי הגון, אשר - לאחר שפרסתי בפניו את כל העובדות - המשיך לטעון שאשמת הסכסוך המזרח־תיכוני מוטלת על כתפי ישראל.
מעניין לא פחות שהתקדים האקדמי של שלילת ה־BDS נוצר באוניברסיטה במזרח גרמניה, חבל ארץ שאוכלוסייתו נטתה פחות לחוש אשמה על פשעי הסבים. כך המגמה כעת בגרמניה כולה: דור הצעירים שותף הרבה פחות לרגשות האשם שאפיינו את הדורות הראשונים של המערב־גרמנים לאחר השואה. מכאן והלאה העבר המשותף והכואב לא יהיה יותר הדבק המקשר בין מדינתם למדינה היהודית. יש צורך בבניית מכנה חדש שעליו יושתתו היחסים. לא מדובר בהשכחת השואה, חלילה, אלא בגיוון מסרים. העם היהודי היה הקורבן הגדול ביותר של הגרמנים, אך ישראל של היום היא הרבה יותר מיורשת הקורבנות.
אם לא רגשות האשם, מה כן יכול להיות הדלק שיניע את הגרמנים לצדד בישראל? התשובה נעוצה ביצירת הבריתות. הציבור האירופאי לא חדגוני ואפשר למצוא מפתחות לנפשן של כל הקבוצות המרכיבות אותו. יש שיזדהו עם מדינת היהודים, כי היא היחידה במרחב העצום ממרוקו עד קוריאה שנלחמת למען זכויות האדם; ויש שיראו בישראל בעלת ברית, לאחר שנסביר להם כי רק תחת שלטון שלנו המיעוט הנוצרי יכול לשגשג וליהנות מחירות דתית. כל קבוצה, והמסר הנכון לה. יתרון אחד חשוב כבר עומד לזכותנו - להבדיל מהצד השני אנו לא צריכים לשקר. מצטברים הסימנים המעידים שלאירופאים נמאס מהשיח הדמגוגי שצובע את ישראל בשחור. זה הזמן של ישראל להיכנס למשחק ולהכתיב שיח אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו