לו היה זר עובר אמש בצומת הרחובות בן יהודה ואידלסון, הוא היה בטוח שנקלע לזירת פיגוע. אנשים מדממים, פרמדיקים מבצעים החייאות באמצע הרחוב, הרס וצעקות. כבר שנים שאומרים לנו שתאונות דרכים הן מכת מדינה, מדי שנה מקפחים בהן מאות אנשים את חייהם - ומתברר שאין כמעט מה לעשות.
אמש, במרכז תל אביב, אין כמעט ספק שהתרחשה טרגדיה שלא היה אפשר למנוע. בחור צעיר יחסית, בן 41 בלבד, שנסע על רחוב בן יהודה, איבד את הכרתו. הוא לחץ על דוושת הגז ועלה במהירות על המדרכה. אפילו עמוד ביטחון מברזל, שנועד בין השאר על מנת שרכבים לא יעלו על המדרכה, לא הצליח למנוע מהרכב שהגיע במהירות להתנגש באנשים. הוא פשוט המשיך מעל העמוד, כאילו היה מקל מעץ.
בכל יום אנו רואים תאונות שמתרחשות, ומקווים שהן לא יגיע אלינו. ברגע אחד אנחנו יכולים לשבת עם המשפחה ולאכול במסעדה, ושנייה לאחר מכן רכב מאבד את השליטה, במקרה הזה ככל הנראה שלא באשמתו, גודע חיים שלמים וזורע הרס רב.
אנחנו חיים במציאות מטורפת, כמעט בלתי אפשרית, שבה אירוע רודף אירוע. גם אמש, כשמדובר היה בתאונת דרכים, כל עדי הראייה שעימם דיברנו היו בטוחים שמדובר בפיגוע. "אתה מבין," אמר לי אדם שישב במקום סמוך וחזה בתאונה מתרחשת מול עיניו, "אתה רואה רכב עולה במהירות מטורפת על המדרכה, והדבר הראשון שעולה לך בראש שמדובר במחבל ושתכף הוא יצא עם סכין מהרכב. איזה חיים ואיזו מציאות מטורפת יש לנו כאן."
אבל תל אביב, כמו תל אביב, ממשיכה בשיגרת החיים. גם לאחר תאונה מטורפת שכזאת, שעתיים לאחר שפונו הפצועים, בוחני התנועה כמעט סיימו את עבודתם, כבר עמדו מנקי הרחובות בהיכון וחיכו לפקודה שתגרום להם להחזיר את המקום לשיגרה בתוך זמן קצר, כי העיר לא יכולה להפסיק לנוע - אפילו לא לרגע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
