התאריך 20 ביוני מהווה עבור הורים רבים סיבה לדאגה ולחרדה לילדיהם המתבגרים. תחילת החופש הגדול של תלמידי התיכונים וחטיבות הביניים היא עבורם בעיה וקושי שיש לצלוח בשלום. 70 ימי החופשה הם מבחינתם צפייה והתמודדות עם נער או נערה מתבגרים שמבלים את זמנם בשינה ארוכה, בבטלה ובחוסר מעש טוטאלי ובשקיעה עמוקה לתוך מסכי הטאבלט, הנייד והמחשב.
אך האם כך באמת מתנהלים חייהם של המתבגרים הצעירים בימי החופש הגדול? האם מדובר בגזירת גורל שתחזור על עצמה שוב בכל שנה ונמתין בקוצר רוח לסיומה? והאם האחריות שלנו כהורים מסתכמת בהשלמה עם המצב הקיים, או שמחובתנו לגלות מעורבות ולשנות את ההתנהלות שלנו מול ילדינו?
התפיסה הבסיסית חייבת להשתנות. החופש הגדול הוא לא בעיה, אלא הזדמנות. זהו לא קושי, אלא אתגר ומקפצה לחיים. חשוב להדגיש כי התיאור הקיצוני של המתבגר שהוצג לעיל הוא אולי נפוץ, אבל הוא בהחלט לא נחלת הכלל. רבים הם בני הנוער הערכיים, חדורי האידיאלים, שהחופש הגדול שלהם נראה שונה לחלוטין. ואין ספק שכהורים אנחנו חייבים להיות שותפים ולהיות חלק מחייהם של ילדינו גם, ואולי בעיקר, בימי החופשה. השאלה היא עד כמה ובאיזה אופן.
המפתח הוא קיום שיח פתוח בין ההורים לצעירים המתבגרים. פחות לחקור ולתחקר, ויותר לייצר עבורם את המקום המאפשר והמכיל שבו יחושו בנוח לשתף גם חוסר הסכמה וחילוקי דעות עמוקים. וכן, חייבת להיות גם הכוונה אישית. הדיבור על אלטרנטיבה חיובית צריך להיות חלק מהשיח בבית. הראייה של החופשה הגדולה כהזדמנות ייחודית עבור בני הנוער היא המסר המרכזי שהורים צריכים לשדר להם: יציאה לעבודה ללא קשר למצב הכלכלי, כערך המחנך לעצמאות ולפיתוח אישיות; עידוד התנדבות למען החברה; בניית סדר יום למרות הניתוק מבתי הספר; וניצול הזמן לתחביבים שנדחקו הצידה במהלך שנת הלימודים.
ומותר גם קצת להתבטל. יש ערך בחופש גם כשהוא לא מלא בתוכן בכל שנייה. העצירה הזמנית ממירוץ החיים הארוך עושה גם היא טוב לנפש שלנו.
ויש את תנועות הנוער. הימים שבהם אין מסגרת לימודית מסודרת הם ימי השיא של פעילותן. הן מהוות את האלטרנטיבה החיובית המשמעותית ביותר בימי החופשה, כשנקודת הפיסגה עבור החניכים היא מחנות הקיץ. במהלכם בא לידי ביטוי באופן הבולט ביותר הערך המוביל שעליו מחנכות תנועות הנוער - החינוך לנשיאה באחריות. שם הם מפתחים את הקשרים הבין־אישיים, יוזמים, מגלים עצמאות ופועלים לשנות ולהשפיע. היציאה מהמסכים אל הטבע והחיבור לקרקע יהיו כנראה חלק בלתי נפרד מעיצוב האישיות הפרטי של כל אחד ואחת מהחניכים.
החופש אולי ארוך מדי ומציב לפתחנו אתגרים, אבל הוא גם הזדמנות ייחודית שטומנת בחובה גם לא מעט טוב וחיובי. ואולי השאלה המרכזית היא לא רק "חופש ממה?" אלא "חופש - לשם מה". לא רק ממה אני נופש, אלא למה אני מנצל את התקופה ואת הזמן שקיבלתי. החופש אוטוטו מתחיל - עכשיו נדאג שהשנה הוא ייראה לגמרי אחרת.
הכותב הוא מזכ"ל תנועת הנוער בני עקיבאטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו