חיסולו של מנהיג הטליבאן באפגניסטן, אחטר מוחמד מנסור, בתקיפה אמריקנית לפני יומיים, הוא הישג חשוב במאבק בטרור ובקיצוניות האיסלאמית באפגניסטן ואף מעבר לגבולותיה. מעודד לגלות שלפחות במקרה האפגני האמריקנים אינם מקשיבים לעצות שלהם עצמם וגם לא להטפות המוסר שהם נוהגים להטיף לאחרים. משנזדמנה לידיהם ההזדמנות להיפרע ממנהיגו של אחד הארגונים האלימים והמסוכנים הפועל ברחבי העולם המוסלמי, הם לא היססו לרגע וביצעו בו "חיסול ממוקד" (בלא משפט...), ובכך נקמו בו על פיגועים שלהם היה אחראי בעבר אך גם מנעו פיגועים שהטליבאן תיכנן להוציא לפועל.
האירוע אינו מבשר את חיסולו של הארגון וגם לא את סיומה של המלחמה העקובה מדם באפגניסטן. מדובר במאבק ארוך ומתמשך שיש בו עליות וירידות, אך מי שלא ייכנע ולא יוותר, סופו שינצח ולכל הפחות, יחסוך בחיי אזרחיו וחייליו.
ההחלטה האמריקנית שאותה קיבל הנשיא ג'ורג' בוש ב־2001, לפלוש לאפגניסטן ולמוטט בה את שלטון הטליבאן, זכתה לקיתונות של ביקורת ויש לא מעטים הרואים בה את הסיבה לסכסוך המתמשך במדינה זו. אבל צריך לזכור כי בוש החליט לפלוש לאפגניסטן בלית ברירה, ורק לאחר שבחסות שלטון הטליבאן הקים שם לעצמו אוסאמה בן לאדן, מנהיג אל־קאעידה, בסיס פעולה שבו תיכנן וממנו הוציא אל הפועל את פיגועי 11 בספטמבר בניו יורק ובוושינגטון.
אמת, האמריקנים דילגו מהר מדי ואולי בלא מחשבה מוקדמת משלב המאבק בטרור ובאלימות, שבשמו פלשו לאפגניסטן, לשלב היומרני ואולי אף חסר הסיכוי של בניית אומה ומדינה שם. מטרה שאפתנית זו נתגלתה מעבר לכוחותיהם, אבל התסבוכת שבה מצאה את עצמה ארה"ב באפגניסטן אינה מפחיתה מהלגיטימיות של המלחמה בטליבאן בימי בוש כמו גם בימי אובאמה, שהיתה ועודנה מלחמת אין ברירה.
עם כניסתו לתפקידו לפני קרוב לשמונה שנים הכריז הנשיא אובאמה כי יסיג את כוחותיו מאפגניסטן. אבל המציאות בשטח טפחה על פניו. הטליבאן הוסיף ליהנות מתמיכה של חלקים בקרב האוכלוסייה המקומית, ולוחמיו אף זכו להצלחות מרשימות במלחמתם בממשל האפגני שהקימו האמריקנים והתברר כלא יעיל וכמושחת. נוכח הצלחותיו של הטליבאן, שאיימו למוטט את המדינה האפגנית, נאלץ אובאמה בשנה שעברה להכריז כי יוסיף ויקיים נוכחות צבאית במדינה. נוכחות זו לא התמקדה רק בהגנה על ערים וכפרים באפגניסטן מפני מתקפות הטליבאן. האסטרטגיה האמריקנית שלה אנו עדים גם במאבק מול דאעש התבססה גם על חיסולים ממוקדים של מנהיגיו של הארגון, מפקדים צבאיים אך גם מנהיגים מדיניים או אנשי כלכלה וכספים שלו.
אובאמה גילה אפוא כי אפשר להכריז על התנתקות מאפגניסטן, אך לא בטוח שאפגניסטן תתנתק ממנו. ואם היא תיפול חזרה לידי הטליבאן היא תרדוף אחרי האמריקנים בכל רחבי העולם. ואכן, בחסות הטליבאן הוסיף ארגון אל־קאעידה לפעול בשטחים שבשליטתו ולשלוח זרועות אל רחבי העולם. אחת מאלו, ארגון דאעש, שהיה במקורו שלוחה של אל־קאעידה בעיראק, הפך ארגון עצמאי שאף עלה במידת הסכנה שהוא מהווה כיום לביטחון העולם על המקור, ארגון אל־קאעידה, שממנו בא. מכאן אפוא נחישותם של האמריקנים להילחם מאבק חסר פשרות, שאחד מביטוייו היתה פעולת החיסול של מנהיג הטליבאן, אחטר מוחמד מנסור, לפני יומיים.
המלחמה באפגניסטן רחוקה גם היום מסיום. הטליבאן עודו נטוע עמוק במציאות האפגנית וחמור מכך, הוא נאחז גם בחלקים של פקיסטן, שעל אדמתה חוסל מנהיג הטליבאן. אבל אפגניסטן היתה בסיסו הראשון של הטרור הרדיקלי האיסלאמי הגלובלי וזירת העימות הראשונה, גם אם לא האחרונה, בינו לבין העולם החופשי. מכאן חשיבותה ומכאן גם החשיבות של המשך המאבק בטליבאן בכל מחיר ובלא ויתורים או פשרות עד להכרעתו - בין שהכרעה צבאית ובין שמדינית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו