כדור המו"מ נמצא בידיו של יצחק הרצוג, ולא מעכשיו. כבר שנה שהכדור בידיו. נתניהו הרי מעוניין. הוא אמר זאת כל הזמן. ברור היה לכולם שהרצוג היה גם הוא מעוניין, אבל הרבה לא התקדם בשנה האחרונה. עד עכשיו.
זו הפעם הראשונה שמודים בכירים בעבודה בפה מלא כי מתקיימים מגעים עם הליכוד. ולא רק זו אלא שהמגעים נמצאים בשלבי סגירה על סף חתימה. זה מתחיל להיראות כמו נקודת אל־חזור מבחינת הרצוג. אחרי היום, איך יוכל לחזור להיות יו"ר אופוזיציה ולתקוף את הממשלה אחרי שהודה שהיה כפסע בינו לבין כניסה אליה?
הרצוג הבין עכשיו מה שהבינו רבים לפניו, שאין ליו"ר מפלגת העבודה היתכנות באופוזיציה. כל קודמיו הודחו. הוא יודע שהוא הבא בתור. ההחלטה על תקציב דו־שנתי נוסף היתה מייבשת אותו עוד שנתיים נוספות לפחות באופוזיציה, זמן נצח במפלגה אוכלת ראשיה. לכן הוא חותר פנימה. הפעם בגלוי. כי כבר אין לו מה להפסיד. ספק אם הוא יכול להרשות לעצמו עכשיו להיכשל.
בתחרות הסמויה בינו לבין לפיד על הנהגת האופוזיציה מוביל לפיד. יו"ר יש עתיד, שמינה את עצמו למסבירן הלאומי, יוכל לראות עכשיו בעיניים כלות את הרצוג מתרועע עם שועי עולם כשר החוץ, בעודו קמל שנתיים באופוזיציה בהנהגתו של איימן עודה, שאמור להתמנות לתפקיד אם הרצוג עובר צד. ממשלת נתניהו היתה שורדת גם את מושב הקיץ הקרוב עם קואליציית ה־61, אולם המלאכה נעשית קשה מיום ליום.
הח"כים התרגלו שהכל תלוי בהם ושליפת איום ההצבעה נגד הממשלה הפך תכוף ושגרתי יותר. מבחינת נתניהו, כניסת העבודה לממשלה נועדה, בין השאר, להחזיר את שוכני הספסלים האחוריים בליכוד לגודלם הטבעי.
ציפי לבני הודיעה להרצוג שההסכם שאותו הוא מגבש עם הליכוד לא טוב בעיניה. מי שקפצה ראשונה לממשלה הקודמת, פיתחה עם הזמן טעם מעודן. התיק שהוצע לה, לעומת תיק המשפטים שבו החזיקה, נראה לה פתאום עלוב וייתכן שכעת יהיו לה שנתיים למצוא בית פוליטי חדש, חמישי במספר, לכל המרבה במחיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו