התחקיר על גנדי: שירות לציבור

עובדה - שידור התחקיר על רחבעם (גנדי) זאבי ב"עובדה" היה בבחינת שירות לציבור. צל"ש לד"ר אילנה דיין ולתחקירן עומרי אסנהיים שלא נענו ללחצים לגונזו. סקר (לא מדגמי) שערך העיתונאי עמית סגל מצא כי לאחר שצפו בתוכנית, סיכמו 63 אחוזים מהישראלים ששידורה נחוץ. אין מחטא כאור השמש (כדברי השופט לואי דמביץ ברנדייס), שבמאה ה־21 הוא התאורה באולפן הטלוויזיה.

הבנתי ללב בתו ערבה, שכינתה שלשום בערוץ 2 את התחקיר "זבל". גנדי היה אביה. גם לא נעלמו ממני הבעיות שיש בגביית עדות נגד אדם שהלך לעולמו לפני 15 שנים, והוא נטול גירסה. מבחינה עקרונית, אילו התקבל טיעונה שאין הצדקה לביקורת מפני שאביה אינו בין החיים, צריך היה לסגור את הפקולטות להיסטוריה בכל האוניברסיטאות בעולם.

נוסף על כך, צצה תהייה־במקומה מדוע חיילת שנאנסה לפני יותר מ־40 שנים חשפה את סודה רק עתה? זה מאפשר ומתיר לגלות מתינות מסוימת בהתייחסות הציבורית כלפי זאבי, אבל לא למחוק את הדברים כאילו הם עורב פורח. הסבירות הגבוהה היא שאכן התרחשו.

לא עולה על דעתי שעוזי עילם ורפי איתן משקרים באשר לנטייתו של גנדי להרוג שבויים; ושדן חמיצר בודה מליבו את מעלליו בארץ המרדפים; וידוע לי בזמן אמת כיצד רדף את אהוד אולמרט א' (הלוחם בשחיתות) ומה עשה כדי להניא את יוסי שריד מלסייע לו; ואיזו אימה הטיל על אמו של נחום ברנע שכתב נגדו ועל רבקה מיכאלי שהשמיעה דבר ביקורת עליו; והגרוע מכל היה פיצוץ מטען החבלה בדירתה של סילבי קשת, כפי שהעיד חברו הרוצח טוביה אושרי.

משהו השתבש. האם לכל אלה הציבור רוחש אמון (ודי בדבריהם כדי לחדול ממימון ממלכתי למורשת גנדי) ורק בעדות האישה שנפלה קורבן למעשה האונס הוא מפקפק? לא זו בלבד ש"ניכרים דברי אמת" כמאמר חכמים, אלא שיש תשובה לשאלה מדוע התראיינה בהסתר פנים והאחרים בגלוי: היא חשה בושה (בטעות ברוח התקופה) על מה שגנדי עשה לה, ואילו הם גאים על חלקם בניסיונם לבולמו.

זה לא עניין לימין ולשמאל. אך נניח תיאורטית שאכן, אז מה? יש בתקשורת מספיק עיתונאים שלא יחששו לחשוף עבריין לכאורה כזה מהשמאל. גם דיין עצמה, כפי שעלה מהשידור על פעיל השמאל עזרא נאווי. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו