לפני עשר שנים הואשמתי בהיסטריה כששיבחתי את ספרה של מלאני פיליפס, "לונדוניסטן", שתיאר את העלייה באנטישמיות בבריטניה. אך אלו שתקפו בעבר את פיליפס בתור קיצונית, מודים כיום שתחזיותיה היו מאופקות. בזמנו מי היה חולם שמפלגת הלייבור תתמלא באנטישמים ותבחר מנהיג, ג'רמי קורבין, שטוען שחמאס וחיזבאללה מסורים לשלום, קורא לחרם על ישראל ותומך בראאד סלאח?
השנאה הזו חדרה לאוניברסיטאות מובילות. תיאורו של אלכס צ'יימבורס, לשעבר ראש מועדון הלייבור של אוניברסיטת אוקספורד, את האנטישמיות שבה הוא נתקל ואת התמיכה בחמאס שהביאה אותו להתפטר מתפקידו, מצמרר. "הסאנדיי טיימס" חשף שבמהלך השידור הטלוויזיוני של לוויות קורבנות המתקפה בסופרמרקט הכשר בפאריס, החברים שרו שירים על טילים מעל תל אביב וכינו את אושוויץ "פרה חולבת" של היהודים.
סטודנטים יהודים רבים חשים מפוחדים. כדי לשמר את מעמדם החברתי, יש הבוחרים לאמץ את הטרנד האנטי־ציוני. אחרים טוענים שגופי סטודנטים יהודיים אינם צריכים לקחת חלק בהסברה ישראלית, וכי עליהם להגביל עצמם לפעילויות דתיות, תרבותיות או חברתיות. התקריות האנטישמיות בבריטניה התרבו משמעותית. כמו כן, יש דיון פתוח על כך שהקמתה של ישראל היתה טעות, ונשמעות קריאות גוברות לשים סוף ל"מדינת האפרטהייד היהודית".
האירועים הללו ניפצו את המיתוס שהאנטישמיות בבריטניה מוגבלת למוסלמים ולגורמי קיצון.
ה־BBC לא נשלט על ידי איסלאמיסטים, אך ההטיה הקיצונית שלו עיצבה את דעת הקהל לכדי דמוניזציה של ישראל. האנטי־ישראליות, שנבעה תחילה מגורמים טרוצקיסטיים, הפכה כיום למרכיב מובנה של חלק גדול מהשמאל. תנועת החרם מקודמת בעיקר על ידי פעילי שמאל מקומיים.
בהיבטים מסוימים המצב חמור יותר מאשר בשנות ה־30, אז לפחות קבוצות ליברליות ושמאלניות הגנו על היהודים. אין ספק שרה"מ קמרון הוא ידיד של ישראל ושל העם היהודי, אך מחצית מהאוכלוסייה מתייחסת לישראל כמדינה סוררת. בדמוקרטיה מגמות שכאלו משפיעות לבסוף על המדיניות. ההנהגה הקהילתית הנוכחית מגיבה באופן אמיץ. נשיא ועד שליחי הקהילות, יונתן ארקוש, אינו "יהודי חצר". מהרגע הראשון הוא גינה את העובדה שקורבין נמנע מלהתעמת עם הדעות הקדומות בלייבור.
בשבוע שעבר קורבין הגן על אחיו פירס, שהתייחס להאשמות בנוגע לאנטישמיות כ"אבסורדיות", וזאת לאחר החשיפה של כמה התבטאויות אנטישמיות מצד פוליטיקאים מהלייבור. לדוגמה - אתר האינטרנט של צ'נסלור הצללים ג'ון מקדונל "הוקיר מחבלים מתאבדים", שיתף לינקים לאתרי אינטרנט המקדמים החרמה של מוצרים ישראליים, הישווה בין ישראלים לנאצים ופירסם כתבה המצהירה שיש "לפרק" את ישראל; חבר הפרלמנט ג'רי דאונינג הורחק מהמפלגה בשל עמדותיו, שכללו פתיחה מחדש של "השאלה היהודית" והצדקה של הטרור; ראש עיריית ברדפורד לשעבר, כדים חוסיין, גינה את החינוך בנושא השואה והאשים את ישראל בחימוש דאעש.
ייתכן שהחשיפה הציבורית תביא את הלייבור לכדי נקיטת פעולה מתקנת, אך סטיבן פולארד, עורך ה"ג'ואיש כרוניקל", פסימי. הוא ציין: "מר קורבין מתאר בשמחה את נציגי חמאס וחיזבאללה כ'חברים', וזאת למרות הנטייה שלהם לרצוח יהודים. ...זהו אינו דיון פוליטי - זוהי גזענות. וזוהי הגזענות של הלייבור".
לפי "הדיילי מייל", במהלך שני העשורים האחרונים התמיכה היהודית בלייבור צנחה מ־70% ל־25%. בבחירות במאי האחרון יהודים תרמו שליש מ־9.7 מיליון הפאונד שנתרמו ללייבור מצד תורמים פרטיים. השנה לא נרשמה כל תרומה מצד תורם יהודי משמעותי.
אם ארקוש זוכה לתמיכת הקהילה, ואם הגוף הידוע בשם מועצת ההנהגה היהודית יניח בצד את האגו האישי ויתמוך בהנהגה הנבחרת, יהדות בריטניה תמקסם את יכולתה להפוך את הגל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו