1. כשאחרים מתעייפים, ספק מכרסם בליבם - מגיע דריימונד גרין ולא נותן להם ליפול. כשגולדן סטייט נראתה עייפה לאחרונה, פחות מבריקה ויותר מגמגמת, גרין הוכיח שלעיתים חוזק השרשרת הוא דווקא כחזקה בחוליותיה, ושראש מחנה הרצון לא ייתן להזדמנות ההיסטורית לחמוק.
וכשסטיב קר מילמל שרדיפת השיא של מאזן הניצחונות מסיט מהמטרה העיקרית של זכייה באליפות, ורצה חלוקת דקות יותר מאוזנת, גרין, דעתני וכוחני סטייל לברון ג'יימס ללא הנבזות, התעקש על יצירת סימביוזה בין כניסה להיסטוריה הסטטיסטית לבין זכייה בתואר, ועדיף להיכנס לפלייאוף מעוטר מאשר בתחושת פספוס. וכשצריך לנצח בסן אנטוניו נטולת ההפסד הביתי, לאחר 33 הפסדים רצופים שם, זה מה שיקרה.
וכעת, לפני משחק הליגה האחרון נגד ממפיס - אם תנצח בו גולדן סטייט מאזן ההפסדים הבלתי נתפס יהיה חד־ספרתי (9) - גרין הצהיר שקיבל את ברכתו של מייקל ג'ורדן לשבור את השיא של שיקגו. וכיהושע בן נון העומד להיכנס לארץ המובטחת, הגרין קארד בידיו, על גבו קשור סטיב משה רבנו קר, והוא מוכן לשעוט פנימה, כי להישאר על הר נבו זה ללוזרים.
2. העונה של גולדן סטייט היא היסטורית לליגה. מי שטעה ובחר בעדכונים מאפליקציות הליגה לגבי שבירת שיאים, מצא עצמו מתעורר אינספור פעמים מרעשי ההתרעות. קווין גארנט עבר 50 אלף דקות משחק, קובי בראיינט שבר שיא עם 20 עונות בלייקרס, טים דאנקן השיג אלף ניצחונות עם אותה קבוצה, לברון ג'יימס הצעיר ביותר שהגיע ל־25 אלף נקודות, גולדן סטייט עם ההתחלה הטובה ביותר בתולדות כל הליגות המקצועניות בארה"ב ועוד. אבל מעל כולם, מגדלור, סטף קרי, שאמנם עדיין לא קיבל את ברכתו של ג'ורדן - בכל זאת יש עוד אליפויות לזכות בהן - אבל במבחן שבירת השיאים האישיים, ביכולת לבדר, לגרום להיסטריה, הוא שם, מביט בו עין בעין. עכשיו נותרה לו ההיסטוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו