עכשיו, כשהפסיקה בעניין מתווה הגז הספיקה מעט להתקרר, מותר כבר לומר שבעניין הזה בג"ץ, לעניות דעתי, יצא לא חכם ולא צודק. לא בעד הציבור בארץ, אלא נגדו. לא פרו ממשל תקין והקפדה על הפרדת רשויות, אלא אנטי.
תקציר האירועים בנושא פיתוח משק הגז בארץ רצוף מכשולים ועיכובים, שינויי חקיקה, הפרות של כללי המשחק תוך כדי משחק, יצירת אי־ודאות מתמשכת והברחת משקיעים מחו"ל. חברות הענק, שמוכנות לקבל על עצמן את הסיכון הכרוך בחיפושי גז, מסרבות להתמודד עם רגולטור הפכפך. וכך, בעוד עולם האנרגיה שסביבנו רץ קדימה, ישראל מדשדשת מאחור. הממשלה, שרצתה "לתת גז" תרתי משמע, חייבת היתה להבטיח ודאות בדמות סעיף היציבות למתווה הגז.
אלא שבדיוק את ההבטחה השלטונית ליציבות החליט בג"ץ לפסול. בהקדמה לפסיקה תוהים השופטים אם בג"ץ צריך היה להתערב בנושא כלכלי, והתשובה, שמשמעותה "בוודאי שכן", רודפת את השאלה. שהרי מדובר ב"גבולות סמכות הממשלה במשטר דמוקרטי, ועד כמה ניתן למתוח את סמכותה השיורית, מקום שהמחוקק לא הסמיך אותה מפורשות, כאשר המשמעות הכלכלית הראשונית עצומה כל כך..."
במילים פשוטות קבע בג"ץ שממשלה לא יכולה להתחייב על פרויקטים לאורך זמן בהיותם בעלי "משמעות כלכלית עצומה". זה מעניין. כלומר, אי אפשר להתחייב להמשך פיתוח התחבורה, גם לא לפיתוח משק המים (אוי, כמה נהנינו לחבוט בממשלה על אי־ביצוע החלטותיה!) ובוודאי אי אפשר להתחייב לפעילות ארוכת טווח להורדת מחירי הדיור, בהינתן שמשמעותם הכלכלית העצומה. כי מה יקרה אם הממשלה הבאה תחשוב אחרת? איך יכולה ממשלה שנבחרה על ידי הציבור להרשות לעצמה לקבל החלטות בעלות "משמעות כלכלית עצומה"? אקטיביזם שיפוטי כבר אמרנו?
עכשיו בואו נראה מה הועילו חכמים בתקנתם, ובמה האפשרויות שהותירו ביד הממשלה מיטיבות עם הציבור. נתחיל בהצבת הצורך לפתח במהירות את משק הגז וליהנות מהמשאב כל עוד אפשר, מול אפשרות של המציאות בתוך 20 שנה: "חברת החשמל הממשלתית של סין (SGCC) הציגה תוכנית להקמת רשת חשמל כלל עולמית בהשקעה של 50 טריליון דולר, אשר תסייע לצמצום זיהום האוויר ושינויים אקלימיים גלובליים. במסגרת התוכנית יחוברו לרשת החשמל חוות סולאריות, טורבינות רוח ותחנות כוח קיימות ועתידיות באסיה, אירופה, אפריקה ויבשות אמריקה. חוות סולאריות ענקיות באזור קו המשווה וטורבינות רוח שיוצבו באזור הקוטב הצפוני יאפשרו לספק חשמל שיופץ ברחבי העולם" (בלומברג, סוכנות ידיעות, פרסום ב"דה מרקר", 1.4.16). אז מי שלא מאמין שזה עשוי להתרחש שיקום. מי שמאמין, שיתחיל לחשוב לאן נוכל אז לדחוף את כל הגז שלנו.
אז הממשלה חייבת להעניק ליזמים ודאות, מהסיבה שכל מי שביקש אי פעם משכנתא מכיר: ללא ודאות אי אפשר להשיג מימון מהבנק. את הוודאות הזו אפשר להשיג בשתי דרכים: האחת, הענקת ערבויות מדינה, שמשמעותה היא כסף ש"משכיבים" אותו, וגם משלמים עליו ריבית; והאחרת, באמצעות הבטחת רכישה (take or pay), שגם היא תעלה לציבור יותר כסף. אז אתם מבינים? אנחנו עוד נשלם על הוודאות הזאת הרבה יותר ממה שהיתה עולה לנו אותה "הבטחה שלטונית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו