מוקדם עדיין להעריך אם מתקפת הטרור בבריסל בשבוע שעבר תעורר את אירופה מתרדמתה, אבל נראה שהתשובה לכך שלילית. למעט הצהרות רמות בדבר הצורך לאחד שורות וללחום בטרור, אירופה עודנה נמנעת מלנקוט מהלך של ממש, שלא רק יצטלם היטב אלא ימנע אולי את הפיגוע הבא. כל עוד לא יבינו האירופאים כי מאבק בטרור אינו רק עניין של שירותי ביטחון יעילים, אלא של תרומה ולעיתים נטל שבו צריך לשאת האדם מן הרחוב ממש כפי שקורה בישראל - למשל הגברת סידורי הביטחון או ערנות ודיווח לאזרחים על הנעשה ברחובות הערים - הפיגוע הבא באירופה הוא שאלה של זמן.
אבל האתגר החשוב כמובן הוא לא רק לחימה ביתושים אלא מאמץ לייבש את ביצת הטרור השוכנת כיום לבטח בשטחה של ממלכת דאעש במרחבי סוריה ועיראק. חיסול דאעש לא יפתור את הבעיה מן היסוד אבל יהיה צעד חשוב, מורלי ומבצעי כאחד בהורדת המוטיבציה והיכולת המבצעית של האיסלאם הרדיקלי לבצע פיגוע טרור באזור ובעולם. אבל על ייבוש הביצה איש אינו מדבר באירופה. אחרי פיגועי פאריס שלחו הצרפתים כמה מטוסים להשתתף בהפצצות הקואליציה הבינלאומית בשטחי דאעש - מהלך של יחסי ציבור שהשפיע אולי על דעת הקהל בפאריס אבל בוודאי לא על הנעשה בשטח.
בעולם הערבי, שלא במפתיע, היתה התגובה לפיגועים מינורית כאילו מדובר בבעיה שאינה נוגעת באמת לאזור ולתושביו. מקצת ממדינות ערב, דוגמת מצרים או ירדן, רואות בדאעש בעיה מרכזית המאיימת מבית. מצרים, אחרי הכל, מותקפת הן מכיוון סיני והן מכיוון לוב בידי שלוחות דאעש. אבל שתי מדינות אלו מתמקדות במאבק הגנתי נגד נוכחות דאעש בשטחן. לשחקנים האחרים במזרח התיכון ראייה שונה לחלוטין. טורקיה וסעודיה מוטרדות מאתגר דאעש אך רואות בארגון מטרד ביטחוני ופוליטי ולא סכנה קיומית. עבור הטורקים השאלה הכורדית היא הבעיה, שכן בה טמונה סכנה לשלמותה ולריבונותה של המדינה הטורקית. ואילו סעודיה תופסת את איראן כסכנה הקיומית שלמולה צריך להילחם בכל הכוח.
הוויכוח אם יש לראות בדאעש מטרד או שמא איום מתנהל כידוע גם בישראל, בין אלו הסוברים שדאעש ואתגר הרדיקליות האיסלאמית שהוא מייצג הם הסכנה שלמולה על ישראל להיערך, לבין אלו הרואים בארגון ובתפיסת עולמו, ואפילו בנוכחותו בקרב האוכלוסייה הפלשתינית, משום מטרד, ובשל כך מוסיפים להצביע על האיום האיראני ועל טילי חיזבאללה כאיום האמיתי.
בינתיים מן השטח עצמו מגיעים דיווחים על תבוסות שנוחל דאעש בסוריה ובעיראק. בעיראק הצליחו כוחות הממשלה, בסיוע איראני ואמריקני, להדוף את לוחמי הארגון צפונה עד פאתי העיר מוסול. ואילו בסוריה הצליחו המיליציות של אסד, בסיוע אווירי רוסי ובעזרת לוחמים איראנים ואנשי חיזבאללה, להגיע עד לעיר תדמור שנכבשה בידי דאעש בדיוק לפני שנה.
הקיצוניות של דאעש, שסירב או לא יכול היה בשל אופיו ומהותו להתנהל בפרגמטיות ולחפש אחר בעלי ברית, וכאלו היה יכול למצוא רבים באזור, הקימה עליו את העולם כולו והקשתה עליו להתבסס במרחבים העצומים שעליהם השתלט ולגייס תמיכה בקרב האוכלוסייה שנטתה בתחילה לקבלו כרע במיעוטו.
אבל כפי שמלמד הנעשה בשטח, המאבק בארגון הוא ארוך ומתמשך, רצוף עליות וירידות, ובנסיגות הזמניות של דאעש משטחים עירוניים שעליהם השתלט אין כדי ללמד על חיסולו או על סופו. גם בעבר הוא הפסיד שטחים כדי לשוב ולהשתלט עליהם כעבור כמה חודשים. הסיכוי היחיד לחסלו הוא באמצעות שיקומן של המערכות המדינתיות בעיראק ובסוריה. אלו התחזקו מאוד בסיוע אמריקני ואיראני בעיראק ובסיוע רוסי ואיראני בסוריה, אבל עדיין מדובר בצבאות סדירים חלשים שאינם מסוגלים למהלך הכולל של חיסולו של הארגון. לכך, כנראה, יידרש מאמץ בינלאומי שאינו נראה באופק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו